היי, רציתי לפרסם פוסט שעלול לעזור לכם מתוך ניסיון אישי בחיים, וחוויתי המון
אם זה עוזר לכם אני אספר על עצמי בקצרה אם זה לא משנה לכם תדלגו לפסקה השלישית
- אני בן 20, ועד היום סבלתי מדכאון, חרדות, ocd קשה, חרדות סכיזרופרניות, מאכילה כפייתית לאנורקסיה. מחשבות וניסיונות אובדנות. רבים, היתבודדות, פגיעות עצמיות, עזיבה מהבית וחזרה אליו, ואחריי המון זמן, שאני סובל מכל הדברים האלה, אני כרגע במצב יציב.
זהו סיפרתי נראה לי מספיק להיזדהות :) אני חושב...
בכל מקרה, אני יכול לפי דעתי לחלק את ה"פתרון" של האנשים שיכולים להשיג אותו, ואני בכוונה רושם עם (") כי לפעמים, זה לא באמת פתרון, אלא דרך להיתמודד, אז לפני שאספר אני רק אגיד, שאם תיהיו מספיק מודעים לעצמכם תוכלו לדעת לאיזו קטגוריה אתם שייכים, ואם אין לכם מושג, ואתם פשוט מרגישים ששום דבר לא יעבוד, אני אומר לכם, באמת, זה לא נכון!, תקראו, מה יש לכם להפסיד? המינימום זה שהמצב שלכם יישאר כמו שלפני שקראתם את הפוסט שלי, המקסימום זה שהצלחתם להבין דרך חדשה שעלולה לשנות לכם את החיים, ואולי, אפילו בקטן, אולי איזו עצה שתעזור לכם באחת מהדרכים. אוקיי אז עכשיו בואו נתחיל את האקשן!, שלוש דרכים, כל אחד יש לו דרך אחרת, אתם תנסו להבין מה שייך לכם, ואם תצליחו, מפה זה רק יעזור לכם.
ובונוס!!!
בסופו של כל 3 הדרכים אני אתן טיפים כללים, שיעזרו לכל הדרכים!
אוקיי, אז *מספר 1*.
האנשים מסוג מספר 1, אלו אנשים שכרגע כמו כל הסוגים, החיים שלהם הם מרגישים שזה אסון, דרך ללא מוצא (כמו כל הדרכים), והם מרגישים אבודים, וכן, הם מודעים שהדבר העיקרי אצלם עוסק בדכאון, דכאון רב.
האנשים מהסוג הראשון מתחילים להישתנות ברגע שהם מתחילים לשנות את החשיבה לגמריי
החשיבה שלהם משתנה בעקבות סרטוני מוטיבציה ועבודה עצמית, הם האנשים שצריכים לראות סרטונים של אנשים כמו בסרטון הזה-
https://www.facebook.com/watch/?v=1065307766965245
ועוד דברים מהסוג הזה, ברגע שהם רואים את זה, התפיסת עולם שלהם מתחילה להישתנות, וברגע שסדר היום שלהם מתחיל להישתנות, הכל הופך להיות יציב!, והדכאון יורד מהר מאוד!
וכן, כמובן שאחריי כל זה, הדיכאון לא יעלם לגמריי!, זה לא חלום!, גם האנשים שראו 20 אלף סרטונים ושינו את כל סדר היום, כן, יהיו רגעים לבד, שהם ירגישו קצת בדיכאון, אבל!, הוא יהיה ממש מינורי, כי משום שהם שינו את סדר היום, ושינו את החשיבה שלהם בעקבות סרטוני מוטיבציה ועבודה עצמית, הם מצליחים לסדר להם את היום, באופן שונה, הופכים לאקטיבים, ואז, הדיכאון יכול 99% להיות בצד, הוא יהיה שם!, אבל הוא לא יפריע לך כמו עכשיו!
כי אם עכשיו הוא עלול לפגוע בכל סדר היום, בעתיד לאנשים בדרך הזו, הוא עלול כמעט ולא לפגוע בתפקוד כלל, וגם ברגש, רוב הזמן, הם יהיו נטרליים, כאילו הדיכאון כבר לא שם!
קדימה עכשיו * מספר 2*
מספר 2 זה סיפור קצת שונה.
סרטוני לדוגמה כמו במספר 1 זה לא משהו שבאמת ראלי אליהם.
למעשה, זה לא מעלה אצלם אפילו חיוך, כי הם מרגישים משהו שונה, יש אצלם משהו אחר חיצוני שיותר מפריע להם, ולכן, גם אם משנים את סדר היום, לא יהיה באמת אפשר להיתעלם מהבעיה החיצונית.
כגון סיכזרופניה/חרדות למינהם ocd/ בעיות אישות/ בעיות של ריקנות ללא הרגשה כלל, וכו' וכו'
אצלם זה שונה, הם מהסוג שסביר להניח ללא הנחיה מקצועית (פסיכיאטר לרוב, פסיכולוג יכול להיות בונוס, אבל פסיכיאטר זה שלב ראשון בתחנת המקצועיות)
שברגע שהפסיכיאטר מאבחן משהו מסוים, הוא יכול לעזור לך
ואז כדיי להיתמודד עם הבעיות שלהם, הם יצטרכו קודם כל ללמוד להיתמודד עם הבעיה החיצונית
הפתרון אצלם מתחיל בנקודתיות, קודם כל מתפקסים על בעיה x ואז עוברים הלאה, לדוגמה, אם זה בנאדם עם חרדות ocd למינהם, הוא יצטרך קודם לקבל דרך להיתמודד עם החרדות, ורק אז הוא עובר לטיפול בדיכאון
(זו רק דוגמה, יכול להיות שהבנאדם יתאים לו גם מספר 1, כל מקרה לגופו)
אבל הבנתם את הקטע, ולכן הם מטפלים במשהו אחד, ועוברים הלאה, כך לאט לאט, עד שהם מצליחים לאזן משהו אחד, והם עוברים לאחר, הם עוברים תהליך, ארוך, יחד עם עזרה מקצועית של פסיכיאטר, ובעזרת הקשבה אל הרופא הם מצליחים ליצור תהליך, זה יכול להיעשות בהמון שיטות
לדוגמה כדורים ואז טיפול cbt ואז טיפול שיחתי
או cbt ואז טיפול שיחתי
או טיפול קונגנטיבי היתנהגותי ואז שיחתי ואז אולי כדורים
או שיכול להיות רק טיפול קונגטיבי
יכול להיות המון וריאציות, וזה נעשה אך ורק מול הפסיכיאטר.
אם הם יעשו את התהליך יחד איתו (וכמובן יעשה עוד דברים בנוסף, תראו את הבונוס למטה! זו דוגמה מצוינת, הם יצליחו לנהל חיים כרגיל!)
אחרון חביב, *מספר 3*
מספר שלוש הם קצת דומים ל2, רק שאצלם, המקרה הוא שונה.
משום שלאנשים מהסוג הזה הבעיה סביר להניח לעולם לא "תיפתר" באמת.
אלו בעיות שהם לוודווקא בעיות
זה מסובך להסביר, אבל המצב של האנשים האלה אלו מהאנשים שאפשר להגיד שהמקור של הסבל שלהם בא "בעיות" שזה בעצם כבר חלק מהאישיות שלהם.
בכוונה שמתי בעיות ב (") משום שהמון פעמים אנחנו בטוחים שזו בעיה, ואז לומדים בתהליך הזה שזה לא!
האנשים מסוג 3, אלו האנשים שהבעיות שלהם לא יפתרו!
אז איך לעזאזל זו דרך?
משום שה"בעיות" האלו הן לא משהו שאפשר לפתור
אלא משהו שהם צריכים ללמוד לחיות איתו, ולנסות לעשות כל מאמץ כדיי ללמוד לחיות איתו
המון פעמים אנשים מהסוג הזה לומדים בטיפול מקצועי ראייה נוספת על החיים, וברגע שייש להם כמה נקודות מבט, הם יכולים להיות יותר שלווים, כי הם מצליחים לשים את הסבל שלהם המון פעמים בצד בעקבות התהליך
בסופו של הדבר, הטיפול יהיה מקצועי לחלוטין, דומה ל2, הם סביר להניח יעברו לפסיכיאטר בזרועות פתוחות, הפסיכאטר עוזר בהבחנה, ואז עושה טיפול מתאים, שחלק מהטיפול הוא לימוד ראייה נוספת!, וככה המון פעמים אתה לומד לעשות דברים שבדרך כלל אתה לא חושב עליהם, ולאט לאט, אתה לומד, ובסופו של דבר, השאיפה של האנשים ממספר 3, היא שה"בעיות" יהפכו למשהו שכמעט ולא גורם סבל, במילים אחירות, הם לא פותרים את הבעיה, אלא לומדים לשים אותה בצד כל פעם, וככה, הסבל שלהם בהווה, אינו גדול, וכמעט אינו מפריע. זו השאיפה של אנשים ממספר שלוש.
ועכשיו, *בונוס* המלצה שלי, באמת מהלב, על דברים שאני בטוח שעוזרים, אתם באמת חייבים לנסות :) גם אם זה מאולץ, יכול מאוד להיות שזה שווה את זה, כי בכל הסוגים, הבונוס הזה עוזר!
- מוזיקה- המון פעמים בעקבות המצב שלנו, אנחנו נוטים לשמוע מוזיקה עצובה, ולפעמים דכאונית ואובדנית. זה משום שהמון פעמים זה נותן לנו הרגשה של היזדהות, אבל הטיפ כאן, הוא בדויק ההפך!
המון פעמים אנחנו עושים את זה מטבעי, אבל הבעיה, שאם רוב הזמן אתם שומעים מוזיקה המוגדרת כעצובה, זה גורם לכם להישאר בבועה העצובה :(
הטיפ שלי הוא, אל תעלימו את זה, כי זה כן מקור היזדהות, והוא כן טבעי וחשוב, אך! תשתדלו שזה יהיה בערך מחולק ל1/4
כלומר: על כל שיר עצוב אחד, אתם צריכים לשמוע לפחות 3 שירים לא עצובים, זה יכול להיות קלאסי שמח, מוזיקה מקפיצה, מוזיקה לריקודים, מוזיקה רגועה, מוזיקה פופ, רוק קצבי, גאז, כל דבר, אבל שלא יהיה עצוב!, שוב, על כל שיר עצוב, שלושה שמחים/או נטרליים, העיקר לא עצובים.
- ספורט. כן אני יודע, לא הרבה אוהבים ספורט, ובמיוחד שאתה בדכאון, אין לך כוח לזוז, למי יש כוח לעשות ספורט? למה שאני אעשה את זה, אין לי כוח, אין לי אוויר לנשום לזה, נכון?
אבל שתדעו!, אני ממליץ בחום לעשות כל פעילות שהיא גורמת לגוף שלך לזוז!, מבחינתי, גם לשים שיר שמח או קצבי, ולקחת 2 דקות שבה אתם קופצים או רוקדים, או כל דבר שגורם לגוף שלכם לזוז, כל דבר, אם זה לרקוד סתם בחדר, ואם זה לשיר איזה שיר טוב (לא עצוב :) להתחיל לשיר אותו ולזוז לפי הקצב, זה גם טוב!, אתם אפילו יכולים לעשות איזה תרגיל כלשהו, של קפיצה במקום/או לרוץ במקום/ או אפילו סתם להזיז את הידיים במעגליים (תעשו את זה עם שיר, אחרת זה כן מביך קצת חח
אני מקווה שהבנתם את הנקודה :)
- אל תיתקעו בבית! או לפחות לא על המיטה!
הכוונה בזה, שברגע שאנחנו בדיכאון, אנחנו נכנסים ללופ, הבעיה היא שברגע שאנחנו נשארים במיטה, המצב הופך למסובך. אני אסביר
נניח, במקום הסדר יום כרגע זה ישתנה למשהו קצת יותר אקטיבי, וזה יכול להיות משהו ממש פשוט לדוגמה
-לצאת ללכת בחוץ איזה 10 דקות ביום, להיסתכל על הצמחים, האנשים
- להתחיל לעשות משהו אקטיבי שאתם קצת חושקים בו, זה יכול להיות משהו שרציתם ללמוד לבשל, או סדרה שרציתם להתחיל לראות, או ספר טוב, או היתנדבות כלשהי, או ספורט שרציתם להתחיל לנסות קצת, או משחק שלא שיחקתם, כל דבר הכי קטן שיכולתם לעשות, שאמרתם לעצמכם, זה קצת מגניב, תנסו!
זה יכול להיות אפילו לבשל עוגה של מיקרוגל, או להכין סתם סיר אורז, או משהו שאתם עושים באקטיביות, ואז אתם רואים את התוצאה, או שזה נותן לכם רגע שלכם עם עצמכם!
תשדלו רק דבר אחד, להיתפקס בזה בלי שום הסכות דעת מסביב (מסכים או אנשים שיפריעו )
-תצאו מהמסכים!
זה קצת אירוני, אני אומר תצאו מהמסכים, שאתם קוראים את זה ממסך ;)
הקטע הוא, שברגע שאנחנו נכנסים למסכים, אנחנו הופכים לאובססיבים
זה יכול להיות אובססיביות לאתר הזה לדוגמה, ואז אתה מרגיש שאתה חייב להיזדהות עם מישהו, אבל בגלל שלא נשאר זמן לעצמך, זה תוקע אותך בלופ!
תשתדל להימנע כמה שאפשר, שזה לא יהפוך למשהו שאתה מבזבז את רוב הזמן שלך עליו, שיהיה לך זמן עם פוקוס רק על עצמך
- אחרון חביב! אל תיתנו לסטיגמות לע