אני לא אוהב את הפסיכולוג שלך ואני אוהב אותך, ומעריך שהוא מכיר אותך יותר טוב ממני, אז אני מתאפק לא לומר עליו דברים שאולי אני טועה. בסופו של יום, הוא בעל המקצוע, ואני לא מספיק חכם אפילו לעזור לעצמי. מקווה שאני טועה ביחס אליו, ושהמצב שלך רק ישתפר. אני שמח תמיד לקבל אותך כאן, גם אם תחליטי לעזוב, תמיד יש לך מקום לחזור ולפרוק. מאוד מעניין אותי לשאול מה התמורה שאת מקבלת עבור כל הכסף שהוא לוקח ממך, מה הוא נותן לך בחזרה ?

אני יכול לדבר מניסיון של טיפול בעצמי, אין לי ניסיון כמו של הפסיכולוג שלך. מה שנראה לפי דעתי הלא מלומדת זה ... 1. הייתי מאוד שמח אם היית אומרת לי שאת מוצאת פורקן בכתיבה, כי יש לפחות משהו אחד שאת אוהבת לעשות, משהו שאת רוצה לעשות. 2. הייתי מנסה להרחיב את תחביב הכתיבה שלך, לבדוק אולי גם קריאה, או מה בדיוק בכתיבה את אוהבת, ולהרחיב את זה, לעוד נושאים, או לעוד מקומות ... זה השלב הראשון, אז כרגע לא הייתי הולך רחוק מעבר לזה, רק שתמצאי את המקום שלך, שתרגישי נוח, שיהיה לך מקום שתוכלי לפנות אליו כשאת מרגישה במצוקה ... אחר כך אפשר לעבור לשלבים אחרים ... הייתי רוצה לומר את זה לפסיכולוג שלך ולשמוע מה יש לו לומר, (בטוח שזה לא יעניין אותו בכלל) ושוב אני רוצה להזכיר שאין לי שום ניסיון, ואני לא רוצה לקלקל ולומר דברים שיזיקו לך, מצטער ... אני מזדהה איתך מאוד ... גם אני מטופל, גם אני מטפל בעצמי ... אני משתתף ומשתף אותך כי אנחנו חברים ...

... את לא חייבת להגיב לי אם את לא רוצה ... מקווה שאני לא מקלקל עם ה"רצון הטוב" שלי אני מנחש מה את מרגישה, איך לי דרך לדעת אלא אם תגידי לי ...

:( הכתיבה היא לא תחביב בשבילי. בחיים לא הייתי במצב כזה. אני כותבת אחרי הרבה שעות של איפוק, עד שאני מגיעה למצב של התפוצצות, מצב של או להתקיים או לא, אני ישר ישר כותבת מהפחד. זה מאוד עוזר לי לכתוב לו, אבל אני לא רוצה להישאר בלי מטפל. אני לא אעמוד בזה, בטח לא במצב כזה. אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמונע ממני להתקדם. קודם צריך איזה כדור נורמלי שירגיע קצת, ואז גם הכתיבה תפסק. אבל כלום לא עוזר לי. המטפל הזה מאוד מקצועי, הגעתי אליו אחרי הרבה מטפלים שגם התייאשו והעיפו אותי. מבחינתי זה הסוף. אני לא מאמינה בזה יותר, אני לא אחפש עוד מטפל. כשהמטפל שאהבתי מאוד זרק אותי, הגעתי למקומות ממש חשוכים. זה נס ששרדתי. היום השאירו לי הודעות מחברת כא למרות שאני לא מחפשת, אתם לא מבינים כמה רע זה עשה לי וישר הייתי צריכה לכתוב לו. ואני בטוחה שזה רק עניין של זמן עד שיחסום אותי ויזרוק אותי. אני לא אעמוד בזה. יש לי סחרחורות קשות, ואני בטוחה שזה מהלחץ ומכל העניין של הטיפול. וגם מהכדורים שירדתי מהם. כתבתי לפסיכיאטר מה עושים, אבל גם הוא לא ענה. אני לא מבינה מה רוצים שיקרה בסוף למה כולם קשים איתי ככה

התכוונתי שהכתיבה ממלא משהו בשבילך, אז חבל להפסיק את זה, זה עלול להגביר את התסכול. הצעתי להשתמש בזה ולייעל את זה ... שיבקש ממך לכתוב עוד ... שיבקש ממך לכתוב הרבה !!!! זה הצעד הראשון ... לעשות דברים שיקלו על המצוקה ... ברגע שהמצוקה תיפחת יהיה אפשר להתקדם הלאה ...

שלום עדי אני באופן אישי ממליצה לא להפגיש את ההורים עם המטפל, זה מניסיוני האישי. אני מתקשה להבין במה זה יעזור. אני מציעה שאת תפתחי בלוג שהמטפל יעיין בו פעם בשבוע או שבועיים. אני מציעה לך בחום את כל ההצעות שהצעתי לך בעבר. אווה.

היי שוב אני ממש לא מבין למה את אומרים עליו שהוא מקצועי, הוא נשמע מטפל ממש גרוע נשמע שהוא איתך רק בגלל הכסף ואחרי המבול הוא רוצה לקחת לך את הכתיבה, ומה לתת במקום ? שום דבר ? ... תתחילי ללמוד להנות מפאזלים ויצירה ? למה ? כי היה לך תחביב כזה בעבר ? או סתם הוא זרק משהו שעלה לו לראש ועכשיו הוא מצפה שפתאום תתחילי לאהוב לסרוג ולעשות פאזלים ? לעמת אותך עם ההורים ? בשביל מה ? בשביל שהוא ייצא טוב ויאמר שהוא ניסה ואת תשבי שם ותאשימי את עצמך ותיקחי אחריות על הכל ? זה לא עובד ככה ... זה נשמע לא טוב ... אני ממש מקווה שזה לא ככה ושאני לא רואה את כל התמונה

שבת שלום, קראתי הכל ואני לא מרגיש מוצף..לדעתי אין כללים.. לפעמים עוזר להיפגש בנוכחות הורה ולפעמים פחות.. בכל אופן אין מה לפחד מזה.. לגבי חומרים ליצירה, אפשר אמנם לקנות מחנות, אבל אפשר אולי פשוט לאסוף עלים או צדפים או לא לזרוק עיתונים אלא לגזור מהם תמונות או מילים וכן הלאה.. הכתיבה שלך יפה בעיני, כי את מצליחה להביע את עצמך פשוט ומדויק ונוגע, ואפילו מצליחה לגרום לתגובות.. אני אתך בלתת אפשרות למטפל ללא שיפוט שלו.. מזה שאת ממשיכה אתו עד עכשיו כנראה יש קשר..