זה לא עוזר לי:( יצאתי החוצה. כלום לא עוזר לי להירגע. ההמתנה הזו בצ'אט של ער"ן פשוט נוראית עבור מישהו שצריך עזרה עכשיו עכשיו. זו כבר הפעם השניה שאני מתייאשת ומנתקת. אני חייבת עזרה

אולי הפתרון במצב שלך הוא דווקא לעזור למישהו אחר במצב יותר גרוע , אני התנדבתי עם אישה נכה ממש מסכנה וכשקשה לי אני מודה שאני לא במצבה

עם אתה רוצה לדבר איתי ינסה לעזור אני יודע איך להיות במצב שלך לא מבטיח שאוכל לעור יש שביבל זה אנשי מקצוע אבל עם את רוצה לפרוק אני פה

אני נפגשת עם פסיכולוג, ומחר עם פסיכיאטר. אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו. הצפתי אותם, אני ממש מיואשת מהחיים

עם את רוצה רוצה לשלוח לי הודעה ולפרט לי ולא מרגישה לדבר נוח על זה פה בכיף אני פה בשבילך מה האנשים בצ'אט אל תוותרי יש יעזור גם לדבר איתם . תנסי לתפוס אותם עוד הפעם אני פה עד שהם יענו לך

הפסיכיאטר החליט לתת לי כקו אחרון ריטלין וזה שיפר משמעותית את חיי למרות שאין לי הפרעות קשב. תשאלי את הרופא מה דעתו

היי עדי, לפני שהגבתי החלטתי להסתכל על הפוסטים הוקדמים שלך, להבין את המצוקה שלך יותר טוב. מה שראיתי הוא ספרילה צונחת אל התהום שאני מכיר כל כך טוב, יותר מאת עצמי. אני מבין את התחושה הנוראית של להיות במקום הכי נמוך שיש כשהעולם בחוץ רועש ומפחיד, להיות ולהרגיש לבד גם כשאתה מוקף באנשים. להרגיש לא מובן, להרגיש כאילו בעולם אין מקום לאנשים כמוך. אבל אני מרגיש יותר טוב, לפחות לבינתיים. איך אני מחזיק מעמד? התשובה מעולם לא הייתה בשבילי להריח פרחים, להיות אסיר תודה או להיות בחוץ, אני לא בנוי ככה. אחד הדברים הקשים ביותר שהייתי צריך להבין שלא משנה איזה כדורים תיקח, איזה פסכיאטרים יטפלו בך, אתה נושא את הצלב שלך לבד ואף אחד לא יוכל לעשות את זה בשבילך. את צריכה ללמוד איך לשאת את העול שלך ביום יום, דבר שרק את תוכלי ללמד את עצמך ובתהליך הוא יכביד פחות ופחות עלייך. איך את לומדים לעשות את זה? לצערנו רק מהכאב אפשר לגדול. מעבר לזה, צריך להבין שלא תמיד מצליחים להחזיק מעמד, גם עבור אלו ש"הבריאו". מה עושים כשמגיעים לאותו מצב נורא, לתהום שאין ממנה בריחה? מנסים להיאחז באחד הדברים שמחזיקים אותנו לחיים האלו בכל כוחנו ומחכים לסופה שתחלוף. נשמע פשוט, אבל אני מודע לקושי של התהליך, לאיזה עומקים אפלים של הנפש אפשר להגיע באחד מהמצבים האלו, להרגיש את המוות מרחף עלינו ולשבריר שנייה להרגיש משהו שונה, חופשי, ולהתפתות. נאחזים ומקווים, אין יותר לזה. אם יש דבר אחד שההפרעת מצב הרוח שלי לימדה אותי היא שהכול עובר, הרגעים הרעים, הטובים, שמחה, כעס, אהבה, אובדנות. הפסקתי לנסות לתת לתפיסה שלי של ההווה לחזות את העתיד, איני יודע מה העתיד עבורי, אחיה או אמות מחר, איני יודע ואיני מנסה כבר לדעת. אני מנסה להתמודד עם היום, אתמודד עם המחר כשהוא יגיע. לסיום אני אגיד את מה שתמיד רציתי לשמוע כשהייתי במצבך, זוג מילים שכל כך רציתי שמישהו יגיד לי: "אני מבין".

מאמי שלי....הכל הכל בראש גם לי רע וחרא אבל חייבים להיות חזקים מה קרה לך? תשתפי אותי אשמח לשמוע אותך לעזור לך אני פה תמיד!!!!!!!!!!!