מנהלי קהילה
מובילי קהילה
השקר שבהמנעות
אתמול בבוקר, בדרך למדיטציה האקטיבית שהתרגשתי להגיע אליה, אמרו ברדיו: "עלינו להמנע משנאת חינם", ככה לכבוד תשעה באב. "עלינו להמנע", הממממ. רק מלשמוע את זה, מאית שניה של דילמה: לצחוק או להתעצבן? יש מצב ששניהם קרו במקביל אבל בעיקר צחקתי.
עד כמה אפשר להמנע ממשהו לאורך זמן? ועד כמה ההצהרה הזו 'עלינו להמנע משנאת חינם' הזו כבר הפכה
לססמא של אידיאל אוטופי ושקרי,שמבטיח שדעתנו תוסח ממה שבאמת קורה ושהמצב יישאר ב-ד-י-ו-ק כפי שהוא, אם לא חמור מזה?
ואז צחקתי עוד קצת לעצמי. "איזה קטעים שההמנון שלנו הוא 'התקווה'"... עָם מלא תקווה וחלומות גדולים,
בין טקסי זכרון - לחגים -
למציאויות מלאות תפוחים,
דבש וקונפליקטים.
מקווים לטוב... יום אחד...
'יום יבוא...'
'שם מעבר לקשת',
אי שם בעתיד של ארץ לעולם לא.
"עלינו להמנע משנאת חינם". הלווווו?
לא, בואו לא נקווה להמנע,
גם לא משנאת חינם או מצדקתה.
ובואו לא נקווה להמנע מפחד.
או משיפוט.
או מחוסר.
או מנפרדות.
או מהאחר.
או מהאשמה.
או ממלחמה.
או משלום.
וגם לא מהמוות.
בואו לא נקווה. ופאקינג לא נימנע.
בואו נסתכל לזה טוב טוב בעיניים.
נוכחים מאי פעם.
נסתכל ונראה.
בפנים, בחוץ, ברגעים של
אינטראקציות החיים
ובין אנשים.
בואו נזהה את זה כשזה קורה.
בואו נכיר בזה.
בואו נבחר מול זה.
בואו נשים סימן שאלה על זה.
בואו נחקור את זה.
בואו נלך דרך זה.
בואו ניצור מעבר לזה.
בואו נבחר לשנות את זה.
בואו נבחר לאוור את זה.
בואו נבחר לכאוב את זה.
לנשום לזה.
לרפא את זה.
להתפתח, נוכח זה.
להדליק את האור בחושך של זה.
ללמוד מזה.
בואו נגלה את האמת
שמתחת לזה.
בואו נגיד דיי לזה.
בואו נבחר אחרת.
לא אותה גברת בשינוי אדרת.
בואו נבחר. עכשיו. ובכל פעם שנזכור.
קצת, יותר. בואו לא נוותר. ולא נסתנוור.
בואו לא נקווה
ונגיד 'יום יבוא',
בואו, נפסע צעד צעד, בחירה-בחירה לקראתו.
בואו נביא אותו.
יאיר - ערן
כן זה באמת קצת פתטי לאמר "עלינו להימנע משנאת חינם " בדיוק שזה מגוחך בעיניי לאמר " עלינו להרבות באהבת חינם". פשוט היו בני אדם, כבדו אחד את השניה ותיישמו את "ואהבת לרעך כמוך" וזהו. לא אהבת חינם ולא שנאת חינם. נורא פשוט ... אבל כנראה גם נורא מסובך.
יעל סולומון
אולי זה גם לא מסובך. נראה שמורכב... אולי יכול להיות פשוט, אם הדברים היו מדוברים. חושבת שזה פתח לדיון ולשיח מרתק! אם אני לוקחת את זה לבריאות הנפש, לאיך שאנחנו עם הגוף, עם עצמנו, קודם כל ואם נצא מנקודת ההנחה שאנחנו לומדים שנאה, לומדים שיפוט, לומדים פחד, לומדים אשמה, לומדים מהסביבה לומדים הגדרות.. נכון, לא נכון, ראוי, לא ראוי ... עם הסתירות ביניהם- אז מה אפשרי מעבר לזה? ומה עושים הלכה למעשה, כשפוגשים את הגם וגם ו/או מודעים למסרים הסותרים שמועברים לנו ולמדנו שהם נכונים? אהבה-שנאה לגוף להרגלים, למחשבות, לרגשות שעולים למי שהחלטנו שאנחנו, למה שהחלטנו שאנחנו לא וכל מה שזה מעלה לכל אחד, ברמת הפרט וברמה הטיפולית. פה אני חושבת, שמתבקש שנתחיל לפרום ולפרוט את הזיהוי של זה, איך עושים את זה, מתנהלים עם זה, בוחרים עם זה / את זה ומרחיבים את זה :)