מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתציטוט וידוי של חבר מאחת מקבוצות התמיכה - שווה קריאה - לא אני כתבתי

ציטוט וידוי של חבר מאחת מקבוצות התמיכה - שווה קריאה - לא אני כתבתי

31/08/19 20:16
2 תגובות

תמיד ראיתי את עצמי מוזר בסביבת האנשים שחייתי איתם
הילד המבודד והעצלן שאוהב לשבת בבית לקרוא איזה ספר או להכין מצגות מוזרות במחשב ולא לצאת לטיולים עם הבית ספר, לא חשבתי שיש לי בעיה פשוט חשבתי שאני מיוחד, שאני יותר חכם עם צד אמנותי ורגיש
כל העולם שלי היה גובל בפנטזיות

כשהייתי דתי הייתי מפנטז על דמויות מהתנך
כשראיתי סרטים מצוירים חלמתי על כוחות
ואז כשהתבגרתי יותר חלמתי על אהבה, הייתי בטוח שאני יכול לתת לאשה שאני אהיה איתה הכל
חלמתי להיות רומנטיקן

בגיל 17 נכנסתי לקשר הראשון שלי וכמו שהבטחתי- נתתי הכל
אבל רצה הגורל והבחורה הזאת לא ידעה להחזיר
היא היתה קשוחה וקשה
ויותר קשה מזה שהיא לא ידעה להחזיר אהבה- היא גם לא ידעה לקבל אותה

החלטתי אחרי חצי שנה לחתוך מהקשר הזה
זה לא היה קל להחליט דבר כזה לא בשבילי בכל אופן.

אחרי זמן מה יצאתי עם בחורה אחרת
גם לה רציתי להעניק משהו
עד שיום אחד היא הרגישה שקשה לה איתי
"אתה לא מספיק קשוח אתה לא מספיק גברי למה אתה מחמיא לי רק על השפתיים והעיניים שלי? תחמיא לי גם על הצורה של התחת שלי"

מאותו רגע קיבלתי תפנית בחיים שלי
כל הזמן מחפש בעצמי את הצד שהיא הגדירה כ"גבריות"
ובכלל מרומנטיקה נפגעתי מה גם שלא יכלתי לראות את עצמי מחמיא את אותם המחמאות לבחורה נוספת, זה הרגיש צבוע בעיני.

התחילה תקופה חדשה: תספורות ערסיות, שרשראות, עגילים, טבעות ,בשמים והרבה הרבה נשים
זה הרחיק ממני את האנשים הקרובים אלי אבל קירב נשים שתמיד רציתי.
עוד גוינט עוד באנג עוד מסיבה עוד מועדון עוד גוינט
עוד סביבה של חברים בלי עמוד שדרה או נאמנות

ואז,לילה אחד בחוף הקשתות באשדוד, כשאני לוקח גוינט נקי מטבק ומתחיל לעשן אותו..... התקף חרדה
ההתקף הראשון בחיים שלי
אני מבקש מים מכמה "חברים" אבל הם בוחרים לצלם אותי
הם בטוחים שאני אוכל טריפ רע בלי להבין שכל הבעיות שהדחקתי על ידי העולם הדמיוני שלי פשוט יוצאות עכשיו
רק חבר אחד נותן לי מים כשאני מבטיח לו לשלם לו אחר כך

באותו רגע אני מרגיש שהעולם מסתובב, אני מרגיש שאני כמעט נלקח ממנו, אני מרגיש לא קיים אבל בכל זאת נמצא שם
פתאום יש מרחבים ענקיים סביבי החושך והסחרחורות יוצרים ביחד סיוט
ולא סתם סיוט כי ההרגשה שחוויתי באותו זמן זו ההרגשה שאתה מרגיש בתוך החלום הכי רע שלך
באותו רגע אני מרגיש מנותק מהעולם ולימים אני מבין שאני סובל מדה ריאליזציה\דהפרסונליזציה

אני בבית, אני לא מסוגל לצאת לבחוץ לא מסוגל להיות בסביבת אנשים אפילו המשפחה הקרובה שלי מרגישה לי פתאום כמו דמויות מוזרות רחוקות מהעיניים שלי

אני רואה את אמא שלי אני יודע שזאת היא אבל אני לא מרגיש את זה
ואני בתוך תוכי מתגעגע אל אמא שלי שנמצאת לידי
ילד פנימי שהיה בתוכי פשוט רצה לצאת

אז מה עושים בשביל להתחמק מהמציאות שמפחידה אותי כל כך?
נעלמים לתוך המחשבות
וזה עשה לי יותר רע
כי פתאום המחשבות שלי מלוות אותי לכל מקום
פתאום למונולוג הפנימי שלי יש קול משל עצמו
ואני נהפך לביקורתי כלפי כל תנועה שאני עושה
גם כשאני ניסתי לחייך קול ביקורתי מיד השתיק את החיוך הזה

לאט לאט הזמן חולף ואני במשך שבועיים נדבק למיטה לא מסוגל לצאת ממנה יש לי סחרחורות
אמא שלי מתחילה לדאוג לי היא מכריחה אותי לצאת מהבית ואבא שלי לוקח אותי למקומות עם הרבה עצים ירוקים כי לפי הקבלה צבע ירוק זה מרפא את הנפש
אני מבית דתי אמרתי לכם, זוכרים?

אין מקום שיכול להרגיע אותי אני חייב תמיד מים לידי

עברו חודשיים ואני עדיין לא יוצא מהעיר שלי
אבל הפעם ההורים דואגים ואני מתחיל להבין כמה הם חשובים לי
וכמה אני חשוב להם בזמן שהחברים אליהם ברחתי הגיבו בצורה שונה לגמרי

אני יוצא איתם לחוף בראשון לציון עדיין מרגיש רע
ואז אני מתחיל לכתוב שיר מוצלח אני פתאום מרגיש חי
לא, השירה לא באמת עזרה לי להרגיש חי היא פשוט החזירה אותי לעולם הדמיוני אליו תמיד הייתי בורח

הגיע הזמן להיות ריאלי

חצי שנה עברה ואני מחליט לצאת לדייט הראשון שלי מאז ההפרעה
בדייט כמובן אני שותה הרבה מים
אני יוצא לדייט הבחורה יפיפיה אבל לא מתאימה לי בשום אופן
ופתאום אני דוחה אותה
זה היה לי מוזר כי תמיד מראה חיצוני השפיע עלי הייתי יכול לסחוב את הדייט עוד כמה שבועות ולהתפשר
אבל כנראה שהתחלתי להיות יותר ריאלי

חצי שנה עוברת ואני מתחיל לצחוק ולזהות אנשים קרובים אלי
החוסר בטחון עצמי נהפך לבטחון עצמי מופרז בו אני מתחיל לנהל שיחה עם אנשים או לרקוד באמצע הרחוב עם גיסי אבל עדיין עם קול ביקורתי שאומר שאני מגזים

מאז שנתיים עברו אני קרוב למשפחה שלי אני לא מרגיש מוזר מול המראה אני עוזר לאנשים שחווים דיכאון כפי יכולתי והכי חשוב: אני מרשה לעצמי לחייך

נכון נכון עדיין מרגיש מדי פעם כמו בחלום נכון מדי פעם בא לי למות
אבל גם מדי פעם בא לי לחיות וגם מדי פעם אני מרגיש במציאות
וכשאני מסתכל על העבר ורואה איך השתפרתי פלאים
כל מה שנשאר לי זה להודות לאלוהים


תגובות

אור89
01/09/19 10:34

תודה על השיתוף. מאד מעניין ומרגש מה שעבר. אולי יוכל לפרט מה עזר לו בשנתיים האלו, מלבד המשפחה, להרגיש טוב יותר

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
07/09/19 9:11

אכן מעניין ומעורר מחשבה