אני לא אוהבת את זה שאני צריכה את הקבוצה הזאת.
כאילו למקרה שאני אפול.
והרבה זמן לא הייתה לי נפילה.
בראש אני מאוד בתוך זה אבל ביום יום שלי אני מתנהלת די רגיל.
והשבוע היה לי קשה .
התחלתי את השבוע שלי בשקילה (כרגיל) והרגשתי כזאת הקלה שלא עליתי במהלך השבת ואפילו ירדתי קצת .
ואז נסעתי לכמה ימים עם חברות ,ושם ,אוכל סביב השעון.
רק קמנו - אוכלים, נכנסות לבריכה לחצי שעה -שוב אוכלים , יושבים לראות סרט-אוכלים .
וניסיתי להדחיק את הקולות האלה, את הקולות שקוראים לי לא לגעת באוכל ואת אלה שאומרים לי לאכול הכל.
הכי קשה לי להקשיב לבטן ולא לראש.
גם שתינו קצת , באמת הייתה סיבה לחגיגה...
ביום השני הייתי מוצפת מחשבות, מוצפת קריאות משני הקולות ההם .
ובערב באמת נשברתי והקאתי, אחרי כמה חודשים שלא.
אבל הפעם לא הרגשתי הקלה , הרגשתי עוד יותר מגעיל ורע .
ואני לא רוצה בכלל ליפול למקום הזה , אפילו לא פעם אחת בעשור.
אני לא רוצה להתחבא מאחורי שם אחר ורק שם להיות מסוגלת לדבר על זה .
אני לא רוצה להיות חולה ככה, אני אולי לא פועלת לפי המחשבות האלו אבל הם תמיד שם , בכל ארוחה,בכל שניה .