מנהלי קהילה
לימודים אקדמיים אחרי אשפוז
היי. שמי קומי, בת 18.
יצאתי מאשפוז ארוך בבית חולים לבריאות הנפש אחרי נסיונות אובדניים (אבחנה של דיכאון).
בשנה הבאה הייתי רוצה להתחיל ללמוד באוניברסיטה (השנה אני לומדת לימודי חוץ וכנראה קורסים באוני' הפתוחה). החלום - סיעוד או רפואה. בפועל? אני מפחדת שלא יקחו אותי בגלל העבר שלי (למרות שאני יכולה להסביר טוב מאד שהחוויה הזו עזרה לי להשתקם, חשפה אותי לאנשים שמתמודדים ולימדה אותי איך להיות איש מקצוע מועיל ועוזר). אני מקבלת כדורים פסיכיאטריים (די הרבה), אבל אני יציבה, פעילה ומקבלת טיפול מתאים. יש לי עוד שנה להראות לכולם שאני יציבה ויכולה לעשות הכל, אבל החרדה מכך שאולי לא אוכל ללמוד את מה שאני רוצה גורמת לי לרצות לבכות.
מישהו מכיר או שמע על אנשים שיצאו מאשפוז שהצליחו להגיע לתפקידים במערכת הבריאות? אפילו במקצועות כמו טיפול באומנויות (שהייתי רוצה ללמוד בתור תואר שני בכל מקרה), פסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, עבודה סוציאלית וכו'.
תודה.
ג'ק
אני לא רואה סיבה שלא יאפשרו לך ללמוד את מה שאת רוצה, את גם מדברת על הפרעה דכאונית ולא מנטלית. אני מדבר מתוך הגיון, בנוגע לשאלתך בסוף, סביר להניח שיש כאלה, אבל הם הרי לא הולכים ומנופפים בזה,הם מן הסתם מצניעים את זה, ואולי נכון שגם את לא תלכי ישר ותנופפי בעבר האישפוזי, לא עושה רושם שזה יועיל במשהו.
נויה
אני חושבת שזה מידע רפואי פרטי שלך ואת לא צריכה לחשוף. אותו בפני אף אחד שלא כרצונך... מניסיון אישי שלי ורק שלי באקדמיה לא הייתי באשפוז אבל חווית מצבים נפשיים לא פשוטים זה לא המקום לשתף הם רק מקשים עלייך....אני מאמינה שיש מקומות ואנשים מכילים יותר שגם יוכלו לעזור שווה לבדוק אם יש מערך תמיכה חיצוני אני חושבת שיש כל מיני גופים או פרויקטים באוניברסיטאות ומכללות כדי לתמוך במתמודדי נפש באקדמיה כלי שיעברו את התואר בטוב שווה לבדוק...
DOA
היי, לגבי הכרה במקצוע אני לא יודע אבל לגבי לימודים : חגגתי לא מזמן 30, עומד לסיים תואר ראשון בפתוחה אחרי שנשרתי מאוניברסיטה אחרת בשל התפרצות מחלה (OCD) בגיל 25. מהניסיון שלי עם המחלה הייתי ממליץ לך לא לקפוץ ישר על לימודים באקדמיה, זאת הייתה תקופה מאוד קשה ומאוד חשוכה בחיי (יותר קשה מ3 שנים בתור לוחם בצבא!). כל החיים שלך לפנייך, תטפלי בעצמך בצורה טובה , אל תעמיסי על עצמך יותר ממה שאת יכולה לתת.. את צעירה מאוד...מקווה שעזרתי.