מנהלי קהילה
עזרה
עכשיו נרשמתי לאתר, זה די מוזר לי לכתוב כאן אבל אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר בבית ושהחברים שלי לא באמת מבינים
זה נשמע מוגזם אבל מכיתה ב אני מודעת לגוף שלי (זה די עזר שקראו לי שמנה) וסבלתי מהפרעות אכילה לאורך היסודי והתיכון, הייתי בתת משקל, השתמשתי במשלשלים והקאתי, וכששמו לב בבית אז טופלתי וזה עבר פיזית.
אני עכשיו אחרי צבא, אני מטופלת פסיכולוגית (פעם הייתי בזמן שהמחלה הייתה כביכול בשיא שלה, ולאחרונה חזרתי) אבל המחשבות לא עוברות לי
כל יום זה מלחמה אני מרגישה שאני בכלא בתוך הראש שלי, בין צד אחד שחייב לסיים את כל האוכל שיש מולי לבין צד שהולך להתנקם בי על כל ביס שאני מכניסה לפה
ולאחרונה הייתי צריכה להישאר בבית בגלל הליך רפואי הייתי צריכה לנוח שבוע, ולא התאמנתי ולא אכלתי מסודר כמו בדרך כלל ואני מרגישה שאני משתגעת אני מתייסרת על זה כאילו כל יום הולך להחזיר אותי 10 צעדים אחורה
אני מרגישה שזה לא הולך לעבור לי בחיים, שלא משנה מה אני תמיד אלחם עם עצמי ואף פעם לא אוהב את איך שאני נראית, תמיד ארצה עוד ואם אאפשר לעצמי להנות לרגע מאוכל או לנוח שבוע בבית אני אתייסר על זה שבועות אחרי
אני נראית בסדר ואני במשקל בריא, עליתי וירדתי חזרה מאז הצבא הרבה במשקל והתאמנתי המון, כל יום כמעט, שום דבר פשוט לא מספיק לי
אני לא יודעת מה לעשות ועם מי לדבר אז נרשמתי לכאן..
תודה בכל מקרה
דנה אברמוביץ
ברוכה הבאה :) קראתי את הפוסט שלך ורוצה להגיד, שנכון, נשמע שההפרעה עדיין חיה ובועטת בראשך, נכון גם שאת חזקה מספיק בשביל לא להכנע לדרישות שלה, שאת לוקחת אחריות ונמצאת בטיפול הנכון עבורך. רוצה לעודד אותך שדברים עוד יכולים להשתנות בהרגשה ובמחשבות שלך. זה תהליך איטי נורא ולא פעם נראה שכלום לא ישתנה אף פעם, אבל המציאות מוכיחה הרבה פעמים אחרת. תמשיכי, אל תתיאשי, עד עוד ממש צעירה, החיים עוד לפנייך ודברים יכולים לזוז ולהשתנות :)