ועכשיו סיפור שמסרב לצאת מהראש, אני לא יודע כלום ומחר אלמד את כולם. ועכשיו מה? כלום!! הזמן מתחיל להיגמר, עד שנת 2020??
אני חושב שעוד כמה חודשים נדע לאן הרוח נושבת. לא תיהיה פעם נוספת. הכל התחיל מהאלכוהול שגרם לי לשמוח ולשכוח ועבר לקלונקס שעושה אותו הדבר עם פחות נזק רציני, מן תחושה של מעגל רצחני שאי אפשר לצאת ממנו. הפרעות אכילה אולי כן ואולי לא, זה תלוי בתאריך. אין קו ישר בתהליך, בעצם אף פעם לא היה.
לא יודע מה השתבש? אבל דברים מהעבר צצים עכשיו ומקשים על התהליך, טראומות וניסיונות אובדניים, הכל חוזר אלי עכשיו. אני מתחיל להבין ולהפנים שזוגיות לא תיהיה לי, עכשיו זה באופן סופי.(לא כי אני לא רוצה, אלא ההבנה שאני לא אצליח) אין בי כעס, הבחירה שלי אמיתית.
עבודה לא נראית באופק, נהיגה באוטו, שכל כך אהבתי בעבר, הפכה לפארנויה. האמפטמין עוזר למוח לתפקד אחרי שנים שדיכאנו את המוח. האור עוד לא כבה. השקט והבדידות הם חבריי הטובים ביותר. ואיך הזמן עובר לאט בגלל השקט. אי אפשר לחזור לעבר ולהתחיל מחדש. וכך אמשיך לעד. אם הייתי מבין שיש השלכות לכל דבר אז הייתי פועל אחרת, אבל השלב הקשה יגיע או שהוא כבר בפעולה.
המוות מפחיד אותי קצת, אך הוא יגיע , זה בלתי נמנע. להאריך את החוזה עם הבורא עוד קצת, זאת המטרה העיקרית כרגע גם אם לא קל.
שום דבר טוב לא נמשך לנצח. אני מאמין שתרמתי לאנושות, ואפילו הצלתי ילד ערבי מטביעה בבריכה. ראיתי הכל בחיים ועדיין מרגיש שיש לי הרבה דברים לעשות. בינתיים אני כאן ואני אעדכן בהמשך, כרגע ממשיכים עם קלונקס ואמפטמין וקצת כושר להעלות את הדימוי העצמי הנמוך מאוד.
אני האחראי הבלעדי למצבי וזכותי לסיים את החוזה מתי שאראה לנכון, כרגע זה לא על הפרק.