הי ניאלה הטרשת, כמו בכל דבר בחיים, אין תוכניות לעתיד, אין ביטוח שמחר לא יהיה ולמעשה כל מה שיש לנו זה הכאן והעכשיו והעבר. את לא יודעת עם בעוד חודש יהיה לך התקף ואם כן איזה התקף הוא יהיה ובאותה מידה את לא יודעת עם בעוד חודש תדרוס אותך מכונית, תידבקי בשפעת או תהני מסרט טוב. אנחנו חיים באי-וודאות כל הזמן ורוב בני האדם מסתדרים איתה מצויין במרבית הזמן. נכון שכניסת גורם נוסף למשוואה מערער את האיזון אבל תראי שעם הזמן הטרשת תהפוך לעוד משהו ממך וגם היא תהייה, יחד עם כל החיים, עוד משהוא שאין אליו מידע מה יהיה ואנחנו מסתדרים איתו. את יכולה להכין את עצמך תמיד לקראת הבאות ולהכין אני מתכוונת להנות מהיום-יום, להוסיף אם אין או להמשיך אם יש לעסוק בספורט, לאכול טוב, לישון טוב ולחיות טוב. אלו אגב המלצות לכולם לא רק לחולי טרשת :wink::wink:

שלום דניאלה, בטרשת נפוצה קיימת אי-וודאות רבה, וחלק מהתמודדות עם המחלה עוסק בגורם הזה. לא ניתן לנחש כיצד המחלה תתקדם ואצל כל אחד היא מתקדמת או באה לידי ביטוי בדרך וקצב אחרים. אי אפשר לדעת מה יהיה אך כן ניתן לשפר את ההתמודדות עם חוסר וודאות באמצעות טיפול פסיכולוג - קיים ברוב (המוחלט) של המרפאות לטרשת נפוצה בארץ. אני ממליץ על אותם הפסיכולוגים בבתי החולים כי הם מכירים מקרוב את הנושא ומטפלים במקרים רבים כאלו. בנוסף, אמנם איננו יודעים מה יהיה, אך כן יודעים מה יכול לעכב את התקדמות המחלה: טיפול תרופתי, עבודה שיקומית שיכולה להיות דרך פעילות גופנית, הפסקת עישון ושמירה על אורח חיים בריא.

ממש לא לוותר אבל להיות בהקשבה לגוף גם לגבי סוג הפעילות וגם לגבי העומס. ממליצה לך למצא פעילות שאת אוהבת, ככה קל להתמיד ואז להיות קשובה לגוף ולעצור לנוח הרבה לפני הרגע האחרון כדי לא להביא את הגוף לקצה שלו. לוקח זמן לזהות את הנקודה הזו אבל זה מגיע.

דניאלה יקרה, אני מזדהה עם כל מילה שכתבת. הבגידה של הגוף היא בגידה כואבת וחוסר האמון בו מערער את חיינו. מאמינה שעם הזמן מתרגלים להכל... האדם הוא סתגלן. ודווקא אז פתאום אפשר למצוא אהבה ומשמעות עמוקה יותר שלא היינו חשים במרוץ החיים הרגיל. מאחלת לך שנה טובה ומתוקה... ומעודדת אותך להקשיב לעצמך, לנפש ולגוף, ואם את מרגישה שאת צריכה עוד מישהו שיקשיב לך חוץ מעצמך, לכי על זה.