הרגשתי מזעזע את לא מבינה איזה בושות !!!!!!! כל דבר מלשינים פה שלא תעזי לכתוב פה כלום בטח לא שאת עושה לעצמך נזק המשטרה תבוא עד אלייך

אתה צודק בתגובתך. אבל, חושבת שהכותבת לא בדיוק רוצה לשמוע תגובה שיש תקנון. לדעתי זה מידיי שיכלי לצד החוויות שלה.. באמת כדאי שידעו את הכללים וימנע ועוד אנשים לחוות כמוה רק שאולי עכשיו כדאי להניח לתגובות השכליות ולתת מקום לרגש... כי היא תארה חוויה לא פשוטה בכלל, ומאמינה שתגובות כאלה לא יוכלו להתעכל אצלה. זאת דעתי האישית, ואינך חייב להסכים.

לא ירדתי לסוף דעתך בעניין קלות הראש, הרי אם חלילה אדם היה מאיים לפגוע בעצמו,איש לא היה מגיב ולא הייתה נעשית שום פעולה,הרי היינו באים בטענות למערכת ולאדישות של האנשים, נכון או לא? להפעיל קצת את הראש זו לא עבירה שיש עימה קלון.

נכון, להפעיל קצת את הראש זו לא עבירה, וזה בדיוק מה שאני קוראת לעשות. לחשוב ולא לפעול על אוטומט, כי דברים כאלה יכולים לעשות יותר נזק מתועלת, ולגרום לבן אדם רק להפנים את הדברים שהוא חווה ולשמור אותם לעצמו בפעם הבאה, ואז כבר באמת לא יהיה אפשר לעזור לו. אם כי אני לא בעד נורמליזציה של מחשבות אובדניות, כפי שיאיר הגיב בפוסט מקביל לפעמים דברים נכתבים כדי לפרוק ולשחרר אותם, וזו בדיוק הפואנטה של פורומים כמו זה. ההערה על קלות הראש נכתבה כי כבר נתקלתי באנשים שמחייגים למשטרה פעם ביומיים, ואני לא יודעת אם זה עוזר לאף אחד. לרוב זה פשוט מלמד אנשים להתנסח מחדש או פשוט לשתוק, ולא לדבר יותר בכלל. זה נושא מאוד רגיש, מאוד קריטי לפעמים, וכמו שאמרתי זה לא שחור ולבן. אבל גם לחייג למשטרה באופן אוטומטי זה ממש לא פתרון.

אבל איש איננו נביא, לא פעם אדם מאיים באובדנות מיידית ( להבדיל ממחשבות אובדניות שאינן מיידיות) כשבפועל הוא זועק לעזרה. והרי אדם שלא יזעק לעזרה, איש לא ידע על כוונותיו כלל. זה תחום מאוד לא פשוט והיו דברים מעולם, קשה מאוד לדעת להעריך מה מתרוצץ בתוך ראשו של אדם. יש קריטריונים מסויימים הנוגעים לעירוב הרשויות. ובמידה וחלילה אדם פוגע בעצמו, אזי זה מאוד שחור או לבן. אפילו הפסיכיאטר האנטיפת שביקרתי אצלו ושאלתי אותו מה לדעתו פוטנציאל האובדנות שלי עצמי,ענה לי בפסיכופטית שוטפת את התשובה הבאה " אינני קורא מחשבות".

כי אף אחד לא נביא. אבל הם לפחות יודעים או אמורים לדעת היכן קיים סיכון אובדני גבוה יותר, היות והנושא הזה נחקר רבות, רק שאנשים מסרבים בכל תוקף לדעת את מה שלא נוח להם לדעת. ישנן טבלאות וישנן סטטיסטיקות,ונכתבו על כך ספרים. זה שאף אחד לא טורח לקרוא זה כבר עניין אחר. למשל דיכאון מהווה סיכון לאובדנות מהגבוהים ביותר,למשל. וזו הסיבה שהפסיכאטריה מקדימה תמיד לטפל קודם כל בעניין הדיספורי במידה והוא קיים, להנמיך מיידית אפקט דיספורי. משהו הם יודעים.