כמה עובדות שחשוב שתדעו:

*תעסוקה נתמכת זה לא באמת

בשביל לעזור לנו למצוא עבודה, זה בשביל לתת ג׳וב עם פרנסה לרכזי תעסוקה נתמכת(עובדה שהם לא באמת עוזרים לנו)

*עובדות סוציאליות נמצאות בתפקיד שלהן אך ורק בשביל לקבל משכורת של 6000 שקל בעבודה שתכלס לא עושים בה כלום ואת כל היום יושבת במשרד עם מזגן ומעבירה פה ושם איזה טופס מחדר לחדר עושה איזה שיחה מנומנת פה ושם עם איזה חולה נפש אומלל שנפל בדרכך.(סורי לא אוהב את מכבסת המילים ׳מתמודד׳) הן לא באמת מנסות לעזור לנו ועובדה שגם לא עוזרות.

*אתם יודעים למה פסיכיאטרים מונעים מאיתנו להתאבד במתקני כליאה פסיכיאטריים? כי אם כולנו נתאבד להם ממה הם יתפרנסו?

*אתם יודעים למה פסיכיאטרים אף פעם לא בקטע של לגמול? אם כל המטופלים שלו יגמלו הוא יהיה מובטל, כל מכור שמגיע אליו זה עוד פרנסה.

*אל תהיו תמימים, הרבה פעמים פסיכיאטר דוחף לכם תרופה כזו או אחרת כי הוא משוחד על ידי חברת תרופות כזו או אחרת שנותנת לו כסף מתחת לשולחן תמורת שיווק תרופות.

*תנו לבן אדם שפוי לגמרי תרופה אנטי פסיכוטית ותנסו לגמול אותו אחרי שנה, יכנס להתקף פסיכוטי, ותחשבו על זה.

*פרוייקט עמיתים זה פסיכותרפיסטית שמשחדות אותך עם 125 שקל לבוא אליהן לשיחות וככה הופ יש ג׳וב בפסיכותרפיה. תכלס תני לי 125 שקל ותעזבי אותי.

*כל עניין החונכות זה חלוקת ג׳ובים וכל החונכים העלוקות, מעבר לזה חונך זה דבר משפיל אפילו לילד, ולמבוגרים פי כמה וכמה. (עלי ממש כפו פעם אחת חונך וזאת הייתה הפעם היחידה שהייתי במסגרת המשפילה הזאת).

*המטפלים למיניהם הם אדיוטים שגורמים לך להרגיש לא בסדר כי ׳אין לי חברים׳. תכלס בן אדם נורמטיבי בגיל 30+- עסוק במשפחה ובעבודה ואין לו זמן לשטויות האלה, חברויות זה רק במסגרות כמו עבודה ופעילויות פני משותפות שמבוססות על שוב על מסגרות משותפתות אבל למי יש זמן לשמור על קשר מחוץ למסגרות האלה?!

צאו מהסרט של ללכת בחברותה לקולנוע לדיסקוטקים ולשבת ביחד עד ארבע בבוקר בחופש הגדול על הספסל בשכונה או לשחק מונופול כל החבר׳ה. זה נגמר איפשהו קצת אחרי הצבא במקסימום ונמאס לי כבר מכל העובדים הסוציאליים למיניהם ששואלים אותי אם יש לי חברים.

נכון שרבים מאתנו אנשים עם ים זמן פנוי שיושבים בבית עם קצבת נכות אבל נו באמת איפה תמצא בן אדם בוגר בנפשו שיהיה ׳חבר׳ שלי ויצא איתי לסיבובים בשכונה כמו בגיל 14?