מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".

מה עם ה-0.1%?

02/10/19 0:39
20 תגובות

התאבדות. כן.. בתאכלס זה רע. ברור שב-99.9% מהמקרים תמיד צריך לא לוותר ולהמשיך לחפש טיפולים נוספים. אני כמובן נגד זה ובטח שלא אמליץ לאף אחד לסיים את חייהם.
אבל.
מה עם ה-0.1%? הרי 100% שיש כמה בודדים שפשוט מאוד.. לא רוצים לחיות. האם גם הם חולים? גם הם לא חושבים ברור וסך הכול בדיכאון? באמת צריך לגרום להם לחיות חיים שלמים בסבל? סבל שהמקור *היחיד* שלו הוא פשוט העובדה שהם חיים...

אני מהיסודי (ההורים אומרים גם מהגן אבל לא זוכר=לא קרה) התקשיתי בכל דבר שאפשר להתקשות בו. לקחתי כ"כ הרבה סוגי כדורים שאני כבר הפסקתי לנסות לזכור ופשוט בלעתי מה שנתנו לי. עד שנמאס... לקראת יב' הפסקתי את כל הטיפולים ופשוט נשארתי בבית. הרי שום דבר לא עוזר ואני גם בכלל לא רוצה את התוצאה שהכדורים אמורים לספק אז... מה הטעם?
והכי גרוע הוא שהפסקתי להרגיש. שום דבר לא משנה לי. ספורט, עבודה, טיול או כל דבר אחר שאפשר לחשוב עליו. זה פשוט לא משנה לי. לא אכפת לי.
אני לא מרגיש כלום חוץ מתסכול.. שאני חי. שאני מוכרח להיות פה. שאין לי אפשרות ללחוץ על כפתור ולהיעלם.
אני לא מאמין שאני בדיכאון. אין משהו בחיי שיכול לגרום לי לדיכאון. בעצם, החיים שלי כ"כ מושלמים.. אילו רק הם היו ניתנים למישהו שרוצה בהם...

אני מודע. אני יודע ומבין. אז למה לא נותנים לי לסיים את זה בכבוד וללא כאבים? למה לא מתייחסים אלי ברצינות בתירוץ שאני סך הכול חולה ולא חושב כמו שצריך?
איך אפשר באמת לומר בביטחון שכולם צריכים לחיות?! שכל מי שלא רוצה הוא חולה? אז אני אחיה על כדורים מטשטשים כל החיים? הרי מה הטעם? אני לא אשיג כלום כי לא ארצה להשיג כלום, אשב כל היום... באותה מידה תשאירו בנאדם בקומה מחובר למכונות למרות ש-100% הוא לא יקום מהתרדמת.


תגובות

no-one
02/10/19 2:30

:broken: ילד, אתה צעיר מדי בשביל לרצות למות עוד לא התחלת לחיות, מאוד מצער לשמוע, שובר לב

Nati7
02/10/19 14:13

מה אני צריך לעבור בשביל לרצות למות וזה יהיה לגיטימי? ובעצם.. למה אני צריך לעבור את זה? למה אי אפשר פשוט לא לרצות להיות פה? כמו שאתה לא רוצה לאכול מאכל שאתה לא אוהב.. אותו הדבר. אם רוב העולם היה אוכל מה שאתה מחשיב כדבר הכי מגעיל היית חייב לאכול את זה? אבל אני מבין אותך. לכן כשאני רואה אנשים חולים אני מסתכל עליהם בקנאה... אילו רק הייתי עם מחלה קשה או אולי בלי רגליים וידיים. או.. אז היה לי תירוץ טוב לא לרצות לחיות! אבל זה לא ככה. בתאכלס? החיים שלי מושלמים. אם אני רוצה, בשנייה אני יכול למצוא עבודה עם שכר מצוין. אני גר בבית יפה. יש לי משפחה מאוד תומכת. יש לי כסף שאני יכול לפנק את עצמי במותרות. אני יכול לטוס לחופשה... ואני לא רוצה את זה. אין לזה משמעות. אני פשוט לא רוצה להיות פה. ומצידי-לעצמי, עברתי מספיק ב-19 שנים שאני פה בשביל להיות מודע ולהבין.. ולכן אני בטוח בהחלטה הזו.

no-one
02/10/19 23:57

אני מרגיש לא טוב, וקשה לי להגיב אבל לא מספיק בשביל לא לכתוב לך שכואב לי לקרוא את מה שאתה כותב. מצטער. מקווה לשמוע ממך עוד, שתמשיך לשתף בתחושות הקשות שלך, ובמחשבות שלך :broken:

ג-ק5
02/10/19 10:01

ברשותך כמה מילים, בזהירות המתבקשת. אתה טוען שלא אכפת לך מכלום, אבל מדבריך עולה שאכפת לך מזה שלא אכפת לך, מה שאומר שכנראה ממשהו בכז אכפת לך. הכדורים מסוככים, לא בדיוק מטשטשים,זו מטרתם, לסוכך, לייצר שכבת הגנה דקה מסביבך. יש בעיה עם המונח " להשיג", המונח הזה מקבל פרשנויות בהתאם לתרבות בה אנו חיים, מה זה להשיג? עושים לנו שטיפת מוח חברתית הקשורה למהות ההשגיות, אבל בתרבויות אחרות השגיות נמדדת יותר במובן הרוחני והתודעתי מאשר במובנים שאנו מורגלים אליהם. יש בזן מונח ששמו כמדומני" הזוהר הבסיסי", אין לערב את העניין הזה עם רוחניקיות משום סוג, זהו הבסיסי הקיומי שלנו כבני אנוש, שההשגיות הזו שאתה מדבר עליה כנראה, באה להסתיר, מרביתנו עוסקים בעיקר בלברוח ממהותנו, ועוד מכנים זאת השגיות. בספר החיים והמתים הטיבטי ישנה המחשה של הזוהר הבסיסי הזה ומהי משמעותו. המורה הטיבטי מריץ את תלמידו על ההרים, מריץ אותו ומריץ אותו עד שהתלמיד המותש נופל אפיים ארצה, ללא כוחות, ואז יש את הרגע הזה שהוא מרים ראש ופשוט רואה את העולם שסביבו מבלי יכולת לחשוב על דבר כי הוא גמור מהעייפות, הוא פשוט חי לרגע את המהות הכי בסיסית של קיומו, מבלי לדעת מבלי לחשוב ומבלי לגבש דיעה, זהו הזוהר הבסיסי, וזהו המקום הזה אליו מנסים להגיע במדיטציה, הרחבת המרווח הזה שבין סופה של מחשבה אחת לתחילתה של מחשבה אחרת. כל החפירה הזו שחפרתי לך פה עכשיו נועדה לנסות אולי להעביר לך שמה שמספריםן לנו על החיים ,אינו בהכרח נכון. והדבר הזה שנקרא לא לעשות כלום, לפעמיןם משמעותו לעשות הרבה מאוד. ושלחיות לא בהכרח משמעותו להכנס למירוץ אחר תעדות,תארים, ילדים, וכסף. וממש לא נראה לי שאתה בקומה.

Nati7
02/10/19 14:01

זה לא ככה אצלי. שום דבר לא משנה לי. אני יכול לעבוד, לצאת לרכיבה, ללכת לטיול, סתם להסתובב בעיר.. ואני ארגיש בדיוק מה שמרגיש גם אם הייתי נשאר בבית במיטה. ולכן אין משמעות לכלום. למה שאלך למקום עם הנוף הכי יפה בעולם אם זה לא משפיע עלי? למה שאעשה כל דבר אם זה לא משפיע בכלל? אח שלי ביקש ממני לעזור לו בבנייה של גג בחצר. מיד אמרתי כן. נסעתי אליו באוטובוס וגם נשארתי אצלו לעוד יום. אבל אח"כ כשחזרתי הביתה, עליתי למיטה.. מצידי לא זזתי ממנה יומיים. אומרים לי" אבל עזרת, אתה לא מרגיש טוב?" לא.. לא אכפת לי. מה זה משנה לי? זה היה, זה נגמר, זה לא משפיע.. אז למה לחשוב על זה? כשאני אומר להשיג דברים.. אני ממש לא מתכוון לדברים הרגילים שהחברה גורמת לנו לחשוב שהם הנצרך בשביל לחיות חיים טובים. אני חי במשפחה מאוד מאפשרת. אם הייתי מרגיש טוב בלצייר כל היום, הייתי עושה את זה. אם הייתי מרגיש טוב לרכב להר ולשבת שם כל היום בלי לעשות כלום ורק להתפעל מהנוף, הייתי עושה את זה וגם ההורים שלי היו מעודדים אותי לעשות את זה. אבל זה לא העניין. אני פשוט לא מסופק משום דבר, שום דבר לא רלוונטי עבורי.... הדבר הקרוב ביותר שמצאתי לאיך שאני מרגיש זה אנהדוניה (Anhedonia). אבל גם זה לא לגמרי... קיצור. אין שינוי בפתח ולא רואה כזה בעתיד. ולכן.. למה לחכות?

מיכל---ער-ן
מנהל קהילת ער"ן
02/10/19 14:11

כתבת מקסים, תענוג לקרוא.

ג-ק5
02/10/19 15:51

כשאני מדבר על להשיג דברים אני מדבר על הסבטקסט של המונח השגיות,והסבטקסט הוא תכלית, סיבה, ומשהו שיתן משמעות לקיום. אני לגמרי לא מתווכח עם תחשותיך בעיקר בגלל שאני לא מאוד רחוק מהן בעצמי, בשפה אחרת אני ככ יודע על מה אתה מדבר, נאמר לחי לא פעם שיש לי ציפיות גבוהות מידי מהחיים, יכול להיות. הקטע של להרגיש טוב זו המצאה לא קטנה שמוגבה בהרבה מאוד קיטש סביבתי שמאלף אותך לחפש איזה אושר, שיש כאלה שמוכרים לך את הרעיון( לטעמי הפיקטיבי) שהוא בהישג יד. אני נוטה להטיל ספק באושר הגדול הזה על רקע של תרבות מערבית הצורכת נוגדני דיכאון יותר מאשר גומי לעיסה. אני כרגע ומעשה במשפט הראשון שמאתר ילך, מציין את העובדה שראית לנכון לספר לנו ולשתף אותנו בתחושותיך, אם תחשוב לרגע תראה שזה לחלוטין לא מובן מאליו, אדם בקומה( כך תארת את עצמך) לא יספר את סיפורו. אני יודע שאתה מרגיש שאין טעם לכלום,והאמת היא שאתה די צודק להבנתי ונסיוני, אבל אני חש שיש קול בתוכך שעדיין מחפש דרך לתחושת חיים טובה יותר, ואני מאמין שגם התחושה הזו תגיע.

Limerence
02/10/19 15:30

כמה קשה לי לחשוב שאתה עובר את זה.. הריקנות הכרונית היא כנראה הסבל הכי גדול בעיניי לפחות, התחושה שאתה מעביר כאן את הזמן ימים חודשים שנים ואין תכלית. אתה נולד לחיים ומקבל את המפתח עם האחריות עליהם, ועלייך העול למצוא את התכלית שלך בעולם הזה, אתה היצרן, של המשמעות שלך, בתוך העולם הכל כך ענק הזה שאתה גרגר אבק בתוכו. אבל תאמין, שגם בתור אדם אחד בודד, יש לך משמעות מסויימת שאתה צריך ליצור אותה, אני ממליצה על משהו שקצת מעורר אצלי. תנסה להימצא בסביבה שיש בה אהבה, בין אם זה להשתתף בפעילויות עם ילדים, בין אם להתנדב עם אנשים מבוגרים או צרכים מיוחדים. ואפילו לשבת עם אמא ולהקשיב לצרות שלה! רק תנסה למצוא את מה שמעורר אצלך, מה שיש בו אהבה ונתינה לזולת יכול אולי לעזור.. למרות שנשמע שאתה במקום ריק מאוד ולפי שקראתי גם אתה אומר שהנתינה לא מספקת אצלך. אולי רגשות מודחקים? או שאתה לא זוכר תחושת ריגוש מעולם אצלך. בכל מקרה מקווה מאוד שיש משהו קטן שיכול לתת לך משמעות בעולם הזה, מגיע לך לעבור את המסע עם משמעות ולעבור בכבוד עד שיגיע הזמן שלך. בנתיים ממליצה לך להאמין בעצמך שאתה מסוגל למצוא את הסיבה שלך להיותך אתה מאמינה בך שאתה מסוגל למצוא אותה ומאחלת לך שתמצא ❤️

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
02/10/19 20:09

נתי - קשה לי להגיב בהיגיון הפנימי שלי כי אני, לעומת ג'ק שבאמת מגיב לך באופן נהדר, לא חווה את מה שאתה חווה ולא הייתי שם. אני בהחלט מחזק את דבריו ואומר - הרי אתה משתף אותנו בתחושותייך כי זה מפריע לך - כלומר אתה בהחלט חווה. אתה חווה צער, אתה סובל, אתה כואב אבל אתה חווה. אין לי הרבה מה להוסיף פרט למשאלה הקלישאתית שיבוא הזמן אולי עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שנה , אבל מתישהו תתחיל לחוות גם תחושות שכן יתנו לך מוטיבציות חיוביות. ובינתיים - אתה כותב בצורה כל כך בהירה ובוגרת וזה בהחלט אתגר שכלי וריגשי לענות לך - אז אשמח מאוד אם תמשיך לכתוב. גם על היאוש, וחוסר המוטיבציה והרצון והשאיפה הפאטאלית שלך.

יוד-אוס
02/10/19 22:44

אני חסרת מילים... רק אכתוב ואני ממש מקווה שזה לא ירגיז או יפגע, שהקרובים אליך מאושרים שאתה איתם:heart:

Nati7
02/10/19 23:42

לא פגע בכלל. מסכים איתך.. בוודאי שהם מאושרים... אבל כאב למען אחר מגיע עד לרף מסוים ואז נשבר. לבסוף צריך להיות אנוכי ולא לחשוב על האחר אלא.. האם אני מאושר? ואפילו אם לא מאושר.. האם אני לפחות לא סובל בהיותי קיים?

יוד-אוס
02/10/19 23:52

אני ממש מקווה שתהיה מאושר כאן

Night.Walker
03/10/19 2:48

אנשים ב-0.1% הם לעיתים רחוקות חד מימדיים, כל בעיה היא ייחודית. אני לא טוען שאני מחזיק בידי את התשובה, אבל אני מקווה שהחוויה שלי בתור אחד מה-0.1% יכולה להפוך אל הקיום שלך ליותר נסבל. מאיפה הסמכות שלי להגיד שאני אחד מה-0.1%? פשוט, אני מודע לכך שלוגית הקיום שלי לא הגיוני, אני חי כי ככה החלטתי. כל פעם שהאובדנות מציפה אותי, אני לא מנסה להסביר את הקיום שלי, הפסדתי את הקרב הזה מזמן. אין לי סיבה טובה לחיות, אני פשוט חי כי ככה. מעבר לכך, אני רואה הרבה קווים בין החיים שלי לשלך (יש אפילו חפיפה גדולה בשנים שהיינו בתיכון). לגדול בשבילי היה לא פשוט, בהחלט הייתי צריך ללמד את עצמי איך לחיות בלי סט ההוראות שכולם קיבלו, כי הוא לא אומר דבר בשבילי. בדומה אלייך, אני לא רואה סיבה למצב שלי, יש לי סביבה תומכת, אני לומד במסלול נחשב, והעתיד נראה בטוח עבורי. אבל אם היית אומר לי שלמחרת אאבד את הכל, לא יהיה לי אכפת. תשאל אותי מה התוכנית שלי לעתיד, אין לי, לא אכפת לי. אני נמצא הרבה בחדרי, כי אני לא רואה ממש סיבה לצאת החוצה, לטייל, לבלות או ווטאבר. טסתי לא מעט, ניסיתי את ידי בהרבה תחומי עניין שונים, ניסיתי פשוט להיות בחוץ, אבל המחשבה היחידה שעברה לי בראש אז היא כמה אני כבר רוצה לחזור לחדר. מעבר לכך בורכתי בתנודות במצבי רוח ואישיות ... בא נקרא לה לא פשוטה. עבור צופה בחוץ, תעלה השאלה, למה אני עדיין מכריח את עצמי לחיות? למה פשוט לא למות? אחרי הרבה עבודה בטיפול וייצוב עם תרופות קרה משהו. לא הצלחתי לרפא את עצמי, אין פתרון סופי לבעיה שלי, רק ניהול שלה. אבל, הפסקתי לסבול תמיד. לא הפכתי למאושר, לא התחלתי להרגיש רגשות שמעולם לא הרגשתי, פשוט הפסקתי לסבול רוב הזמן. לפתע סבל נהפך למשהו שאפשר לנהל ולא כל הקיום. חזרתי לעסוק בקומץ הדברים שלא משעממים אותי לחלוטין והרגשתי תחושה שלא הרגשתי הרבה זמן, תחושה פשוטה, שפשוט נחמד לי באותו רגע. עבורי זה מספיק. מה שאני יכול להמליץ עבורך זה לא למהר, הסוף מחכה לכולנו. אתה טוען כי הפסקת להרגיש בנקודה מסויימת, זאת אומרת שבנקודה מסויימת היית יכול להרגיש, מה שבתקווה אומר שאולי תוכל להרגיש שוב. תנסה לחזור לטיפולים לא על מנת להפוך לנורמלי כמו כל השאר, אלא תנסה להחזיר את התחושה לחייך, גם אם לא במידה מלאה. תתפלא כמה מעט רגשות טובות נחוצות בשביל לחיות חיים נעימים. הדרך הולכת להיות קשה, אין לי מושג כמה זמן זה יקח, עד כמה זה יעזור, אבל עדיף לנסות. בתור אחד שלא ראה את עצמו מגיע לגיל 20, שעדיין לא חווה את הקיום כמו כולם ועדין מוקף בבעיות הישנות שלו, אני שמח שבחרתי לנסות להתמודד ולא באופציה השנייה.

Nati7
03/10/19 14:24

ההבדל בין עכשיו ללפני שהפסקתי להרגיש הוא לא ממש טוב יותר. אולי אפילו קצת גרוע יותר. כי הרגשתי את כל הכאב מכל דבר שלא היה הולך כמו שצריך. הרגשתי תקווה כל פעם שבלעתי כדור. הרגשתי אכזבה כשידעתי שהכדור לא יפעל. הרגשתי יותר מידי בחיים שאין משהו טוב להרגיש בהם. כתבתי "קצת גרוע" כי עכשיו כשאני לא מרגיש כלום ואין לי משמעות לכלום אז אני לא רוצה להיות פה אבל בעצם אני תקוע פה אז זה תסכול תמידי וסבל תמידי. אין לי לאן להתקדם. ובעצם.. אני לא רוצה להתקדם. כרגע אני לא הולך לפגוע בעצמי. אין לי כוח להתעסק עם זה ועם הכאבים הכרוכים בזה. כל עוד חי בלי משהו רע שקורה ואין קוים קופצים אז אני בסדר. התכנון הוא פשוט לתת להידרדרות לעשות את שלה... אני לא אלך לעבוד, אני לא אצור קשרים, אני רק ארחיק את כל מי שמסביבי, יותר אשאר בחדר ואמנע ממגע חברתי.. וכמובן שהמצב רק מחמיר והתסכול יגבר.. עד שאגיע למצב בו הכאב כ"כ גדול שזה יגרום לי ללכת בשיטה שלא הייתי שוקל כיום. ובנימה "חיובית".. נתתי הזדמנות אחרונה לטיפולים וכנראה שאנסה ECT (נזעי חשמל). נראה שיש לזה הרבה דברים שיכולים להשתבש אז נקווה לטוב :) ומקסימום שזה יעבוד ואני אהיה אדם שונה לגמרי.. אני נורא אתאכזב. נחיה ונראה.

Night.Walker
03/10/19 16:40

אכזבה ותקווה הם דברים שאפשר לנהל. אחד הדברים שעזרו לי להיות שלם עם הקיום הוא לזנוח את התקווה והאכזבה, לתת לחיים פשוט לקרות. אנחנו לא יכולים לשלוט במה שאנחנו מרגישים אבל אנחנו יכולים לבחור להתמודד עם איך שאנחנו מרגישים. בנוגע להידרדרות, אין דרך יפה להגיד את זה, זה לא בחירה נואשת, זו בחירה מטופשת. אני יודע טוב מאוד עד כמה אפשר להתדרדר (חייתי עם מניה-דפרסיה מספר שנים לפני אבחנה) ואחסוך את הפרטים, אבל אין סוף לסבל שאפשר להרגיש. בכך שאתה בוחר לוותר על לנסות להכניס מידה של נורמליות לחייך, בוחר להפסיק טיפולים, אתה מפסיק להיות קורבן של ה-0.1%, אתה הופך להיות הבעיה של עצמך, את זה אי אפשר להאשים על המצב שלך, זה באחריותך בלבד. בסופו דבר, האשמה על המצב שלנו נופלת על דברים שאנחנו יכולים לשלוט עליהם ועל דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט עליהם. זה כבר בידיים שלנו אם אנחנו הופכים מתבוססים ברחמים העצמיים שלנו או שאנחנו ממשיכים להתמודד למרות הכל.

ג-ק5
03/10/19 18:14

" לא חווה את הקיום כמו כולם" , מהיכן הידע איך כולם חווים את הקיום. זה שמשפט נשמע חכם לא הופך אותו לכזה. אחלה מניפסט בכל אופן

Adi15
03/10/19 21:05

תזהר שלא יזמינו לך משטרה. פה היד קלה על הטלפון..

barak2017
04/10/19 0:26

נתי אני מבין בדיוק על מה אתה כותב. פשוט נשבר לך מהכול. אין לך כבר כוח לכלום. הכול לא מאתגר אותך כבר. לא מעניין אותך שום דבר ואתה לא רואה שום טעם בחיים. אבל עם כל זה. יש לי חדשות בשבילך! גם אתה תמות מתישהו. לא רק אתה. כל מי שכותב פה מתישהו יסיים את החיים כמובן בשיבה טובה אמן. אז מה הטעם בכלל להקדים את החיים שניתנו לך (נכון בעל כורחך) אבל עדיין יש לך פה אפשרות של 50% שיהיה יותר טוב מתישהו, גם אם הסיכויים לא לטובתך, עדיין יש סיכוי. ייצר לעצמך את הסיכוי הזה שיהיה לך יותר טוב. כי אם אתה לא תייצר אותו אף אחד לא ייצר אותו במקומך. אתה יודע שאני מאוד עוסק במובן הפילוסופי של החיים והמוות. ואפשר לומר את מה שקבלת שלשם מה אתה אוכל ושותה? הרי בסופו של דבר אתה תפלוט את זה החוצה? בשביל מה אתה רואה? הרי כל מה שראית עד עכשיו זה בערך אותו דבר אז שים מטפחת על העיניים ואל תראה יותר, אותו דבר גם עם האוזניים שמעת מספיק שים אטמים, בני אדם כל הזמן הולכים לעבודה ועובדים 7 ימים בשבוע 12 שעות כמו חמורים כדי להתקיים, בונים בתים, קונים מכונית, מטיילים בעולם, מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, מה הפאקינג טעם של כל זה אם בסופו של דבר בנאדם מת מהעולם ומשאיר את כל הרכוש ואפילו את הגוף שלו פה. - הדרך - צריך ליהנות מהדרך גם שהיא מחורבנת וקיבלת קלפים חרא צריך פשוט לנסות ליהנות מהדרך ואם אי אפשר ליהנות אז לחשוב איך אפשר לשפר אותה עד כמה שאפשר כדי שיהיה לך חיים סבירים שתוכל לחיות בהם וכן לראות את חצי הכוס המלאה, וליהנות מהדברים הקטנים.

Nati7
04/10/19 13:41

אתה מפרט.. אני מקצר :) אם לבסוף הכול "pointless" אז אפשר לוותר על זה מלכתחילה. לאדם רגיל יש מידי פעם מכשולים לאורך הדרך אבל גם המון מתנות מפוזרות שעוזרות לו לעבור את המכשולים בבטחה. זה יכול להיות בירה עם חבר, בדיחה מצחיקה, בן\ת זוג אוהב\ת, עבודה מספקת או אפילו סתם יום שלא קרה בו שום דבר רע. אבל לי לא אכפת מהמתנות.. אז למה שאבחר בדרך הזו? אעדיף לעמוד בכניסתה ולא ללכת בה. אעדיף לאט לאט להתבשל בשמש עד שאתייבש ולא גם להתבשל וגם לקבל קוצים כל מטר. אין לי רגש לכלום ולא אכפת לי מכלום. לכן אין שום דרך לשפר את המצב. מה אני אמור לעשות? תביא לי גם דברים גדולים ואני לא אהנה מהם. אין לי גם רבע כוס.

barak2017
04/10/19 19:04

מי אמר לך שזה Pointless? אל תתחילי איתי כי אתה תגיע איתי לרבדים עמוקים שלא הגעת עם אף אחד מהאנשים שאתה מכיר ותסמוך עלי. מה שנראה בעיניים זה לא בהכרח מה שבפועל קיים. לא הכול אנחנו יודעים. יש דברים שידועים לנו ויש דברים שלא ידועים לנו. אני ממש לא מתיימר להיות "הידען" אבל עם זאת צריך גם להטיל ספק במה שהעיניים שלנו רואות ובהבנה הסתומה שלנו. מה שבטוח הוא זה שאם אתה פה אתה צריך להיות פה, תאמין לי שאם לא היית צריך להיות פה כבר ממזמן לא היית פה. חוץ מזה לפי מה שאתה כותב נראה שאתה אחלה בנאדם, אז גם לפעמים אם לא בשבילך אז בשביל אחרים... אני לא חושב שהתכתובות האלו הם מתאימות כתגובה כי הן הרבה יותר מורכבות ומסובכות, זה דברים שיותר עושים בהודעות פרטיות, אתה מוזמן.