היי תןדה על העזרה... אז ככה. אני בת 17 כיתה יב ומהצד החיים שלי נראים טובים. יש לי חברים (לא בכיתה - חוץ מחברה אחת אלא בשכבה), יש לי משפחה , לא חסר לי כלום.. אנשים אוהבים אותי . אבל אני מרגישה כלכך לבד. לפעמים נוטשים אותי החברים ולפעמים אני עם עצמי. כלכך הרבה חברים טובים ואין אחד שאני מרגישה בנוח לספר לו מה אני מרגישה. היו לי התקפי חרדה בעבר, אך מעט. אולי 2-3. לפני שלושה שבועות חלמתי חלום נוראי שסבתא שלי מתה וממש קמתי מזה בחרדה וקיבלתי התקף. זה היה ביום שבת. אחרכך נרגעתי כל השבוע של בית הספר הייתי כרגיל ואז הגיעה השבת הבאה, ישבתי על השולחן בשבת בצהריים לאכול עם המשפחה שלי וקיבלתי התקף חרדה משום מקום. ומאז זה כבר לא מפסיק. שבועיים, אני בלחץ תמידי, בלי קשר לכלום, אני יכולה לשבת סתם , אין לי שום לחץ בחיים , ופתאום לקבל התקף ולחץ וחרדה מכלום. אין לי אף אחד לחבק ולהתנחם בו וזה חסר לי. אני מרגישה לבד המון פעמים, שאין לי מישהו לספר לו דברים שעוברים עליי.. בנוסף 2 חברים טובים שלי חווים דברים כאלו ואני חושבת שזה משפיע עליי לאחרונה. אני לא מספרת להם עליי. זה מתחיל להשפיע לי על החיים, אני לא יוצאת כי אני מפחדת שלא ארגיש טוב, היום למשל חברה הזמינה אותי לישון אצלה כי ההורים שלה לא בבית ואני לא הולכת רק בגלל שאני מפחדת לקבל התקף. עוד חברה הזמינה אותי שנלך יחד להופעה של הלהקה האהובה עלינו וסירבתי כי אמרתי שאני חולה אבל בסך הכל פחדתי להרגיש חרדה. אני מפחדת שעכשיו זה חלק ממני, שזה לא יעזוב אותי. אני צריכה חבר נפש שישב ויתן לי חיבוק וניסיתי לדבר עם אמא שלי על זה והיא רק מתעצבנת ואומרת לי שהכל בראש ושאני צריכה פסיכיאטר אם אני אמשיך ככה- גורמת לי להרגיש שאני באמת פגומה. אני מרגישה כלכך לבד בעולם הזה, כאילו אין לי מישהו אמיתי. למרות שאני אוהבת את החברים שלי מאוד. אני מפחדת להשאר ככה לנצח. עד לפני חודש הייתי ילדה שמחה ומאושרת שעושה כיף בחיים ופתאום אני מרגישה כלכך לבד. יש לי כלכך הרבה תוכניות- לטיול לפני צבא, לטיולים בכללי, לצבא ולחיים שלי. אני תמיד הייתי ילדה עם שאיפות . אני מפחדת שהכל נהרס לי. אני מרגישה שאני צריכה מישהו לחבק ושירגיע אותי והדובי שיש לי בחדר כבר לא עוזר..