שאלתה מה לעשות אני אענה לך מה שאני עשיתי, רופא המשפחה שלי תמיד אמר לי שהכל מתחיל ומסתיים במוח, אז אני החלטתי להרחיק את אותן המחשבות בזה שאני אעשה דברים שיש לי סיפוק מהם, אעסיק את עצמי בכל מה שאני אוהבת, האמן לי זה עובד

ועוד איך אני לא לוקחת בכלל תרופות פסיכיאטריות - אמנם יש לי בבית לוריוואן למקרי חירום אבל אני משתדלת לא לקחת, אם אני חשה קצת במצוקה או מחשבות לא רצויות אני ישר יוצאת מהבית להליכה

נתי יקר. אתה מספר ששנה אתה סובל מחרדות. האם אתה יכול לפרט יותר על החרדות האלו ומנין הם התחילו. בעניין ה"מה לעשות"? ראשית, אם אתה נוטל שנה ציפרלקס ועדיין אין שום שיפור במצבך הייתי פונה לפסיכיאטר לייעוץ במקרה כזה ניתן לסייע בהוספת תרופה אחרת או בשינוי של התרופה. כן, לעיתים, הגברה של מינון תרופה גורמת לתחושות קשות יותר עד שיש הסתגלות. שנית, טיפול תרופתי הוא רק חלק קטן מן הטיפול שלעיתים הוא הכרחי אבל ממש ממש לא מספיק. חשוב לפנות לטיפול רגשי שיתאים לבעיה ממנה אתה סובל (לשם כך ביקשתי שתפרט יותר בהתחלה). שלישית, אני מצטרפת למה שכתבה לך איילת השחר - אני מבינה שכרגע אתה לא מרגיש מוטיבציה אבל לפעמים המוטיבציה מתנהגת כמו רכב שצריך להתניע אןתו בירידה, דהיינו, לאחר שתחוש הטבה מהטיפול הרגשי והטיפול התרופתי צריך לחשוב אילו דברים בחיים יוכלו לתת לך סיפוק והנאה. ספר מה גרם לך להינות בעבר?

גם אני סבלתי קשות ממחשבות שאני בחלום. הייתי מתעוררת בלילות ולא מצליחה להבין אם אני עוד בחלום או במציאות.כתוצאה מכך היו לי התקפי חרדה מאוד קשים.הרגשתי שהחיים שלי נגמרו ושלעולם לא אצא מהלופ הזה.אני שנה אחרי זה ועדיין מתמודדת עם קשיים,אבל יכולה לומר לך שהתחושות הללו הלכו והצטמצמו.וכמו שאמרו כאן לפני,אני מנסה בכל פעם שזה קורה,להסיט את המחשבה לכאן ועכשיו.ובעיקר לא לפחד מהמחשבות שלי.לתת להן לחלוף. אני התחלתי לעשות נשימות עמוקות כל בוקר וכל ערב.זה ממש מרגיע אותי ומשחרר לחצים.