מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

היא חזרה

24/10/19 11:18
14 תגובות

פתאום היא חזרה... אני צפיתי שתשוב אבל לא חשבתי שכל כך מהר וכל כך חזק ושארגיש שהכל אבוד... כשהפסקתי לאכול וירדתי במשקל והיו תגובות סוף סוף הרגשתי מוצלחת...מה שהצלחתי להרגיש זמנים ממש קצרים כל השנים האלה... הרגשתי סוף סוף ראויה להפרעה... כולם לחצו עליי לקבל עזרה וידעתי שאני צריכה אבל פשוט רציתי למשוך עוד קצת...
אחרי חודשיים של שליטה עצמית היה שינוי בחיים שלי שכנראה היה טריגר שלחץ איפושהו על המקום הזה והתחילו שוב הקאות... והתגברו והתגברו ואני מוצאת את עצמי כבר חודש שלם מקיאה כל יום בין 1-4 פעמים... בהתחלה אלה לא היו בולמוסים אלא רק רצון להקיא וגועל עצמי שחשתי אז זה היה בסדר אבל עכשיו שאני מודה בפני עצמי שאלו בולמוסים אני כל כך מתביישת וכל כך שונאת אותי וכל כך רוצה למות. וכל כך מתגעגעת לשליטה.בהתחלה לא היה לי אכפת אבל אני כבר לא מצליחה להפסיק. ניסיתי לפנות לעזרה אבל בגלל החגים הכל מתעכב והכל מרגיש כל כך חסר טעם. המשקל שלי תקין ואני כל כך כל כך מתביישת. בחיים לא הייתי במצב כזה ואני מפחדת
אני אמרתי את זה לפני שהתחילו ההקאות ואני רואה כמה זה נכון גם עכשיו... רק כשאני יורדת במשקל הסבל שלי לגיטימי.... עכשיו זה פשוט. לא חיים.


תגובות

הי לך, נשמע ממה שאת כותבת שההפרעה שולטת בך ביד רמה ושאת מאד סובלת. טוב שפנית לעזרה ואני מצטערת שזב מתעכב בגלל החגים. מקווה שעכשיו, משהם הסתיימו, תגיע העזרה ותחושי הקלה כל שהיא. בהמשך, אני מקווה גם פחות ייאוש ויותר אופטימיות לגבי שיפור משמעותי במצבך. תחזיקי מעמד...

1232123
24/10/19 22:11

תודה..מעריכה:) אני פשוט חסרת כוחות ונורא מבולבלת בכללי כי לפני שהתגייסתי הייתי בטיפול חלקי ובצבא הייתי בטיפול בעיקר צבאי שאני לא יכולה להמשיך ועכשיו משהשתחררתי יש הרבה אופציות בעיקר ציבוריות ואני לא כלכך מבינה לאן ללכת.. אני מבינה שאני צריכה באמת לחסוך כסף כדי שאוכל לצאת מהבית שעושה לי כל כך רע אבל לא יודעת אם אוכל למצוא טיפול טוב בקהילה.ואיך. וכשהוא חדש אם זה בכלל יעיל יותר מהמטפלת שאיתי הרבה שנים ומכירה אותי... ניסיתי לשלוח לך הודעה אבל אני חושבת שאי אפשר כי את מומחה בקהילה... יש איזשהי דרך שאוכל להתייעץ איתך יותר ספציפית? אם זה בסדר..

בבקשה :) את כותבת שיש לך מטפלת שמכירה אותך הרבה שנים. אולי היא יכולה לעזור לך במציאת מקום טיפול? במקומות טיפול ציבוריים יש גם עובדות סוציאליות שיכולות לעזור לך בכל מה שקשור לביטוח לאומי, כלומר, בהכרה באחוזי נכות ובעזרה שאת יכולה לקבל דרך זה, כמו סיוע בשכר דירה. מציעה שתרשמי כאן מהיכן את בארץ ואנסה לכוון אותך לאן לפנות. מוכנה?

1232123
26/10/19 12:04

היא מכירה אותי הרבה שנים אבל אני בהמון ספקות אם להמשיך איתה כי אני לא חושבת שיש לה ניסיון בכלל עם הפרעות אכילה..היו הרבה סימנים ואני כל הזמן חוששת להעלות את הנושא. רק בפגישה האחרונה היא אמרה לי שאני נראית יותר טוב. (!!!!?!?;!&×&@&) אני לא יודעת אם אני במקום של אחוזי נכות... אני כן קמה כל יום לעבודה...בקושי רב אמנם אבל אני הולכת ואני רואה משפחה ואני תמיד הולכת לדברים שאני חייבת לא משנה כמה אני סובלת.. ואני מרחובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
26/10/19 1:14

יקירה, יש אופציות לטיפול טוב גם בציבורי כמובן. אם את מרגישה שאת צריכה כיוון יותר ספציפי כדאי שתבדקי את רשימת מרכזי הטיפול בעמותה למניעה, חקר, וטיפול בהפרעות אכילה. תוכלי לקבל מידע רב דרך האתר. בהצלחה!

1232123
26/10/19 12:21

תודה:)

פפפפ
27/10/19 1:37

הטיפול הזה מציל חיים!!! מטפל טוב לא מונע מהמספר אוbmi אלא מהתחושות שלך!תמצאי אותו או בציבורי או שלא..אבל שווה לך לנסות חבל עלייך, יש לך עוד חיים שלמים וארוכים להנות מהם..גם אם תצטרכי לשים קצת כסף - משתלם לצאת מהסיוט המתמשך הזה שולחת לך הרבה אמפתיה.... זה לא שווה..העלות של הטיפול שווה את החיים שלך!!! ויש מה להפסיד

1232123
27/10/19 7:22

אני יודעת שקודם הבריאות ואני יודעת שזה שווה את זה פשוט נכנסתי לסרטים וגם אבא שלי הכניס לי למוח שטויות ואני עכשיו פשוט מפחדת מזה ולא מפסיקה לחשוב על זה שעדיף לחסוך את זה כדי לצאת מהבית... אבל כן מבינה את ההגיון... תודה אהובה♡

הי, עד כמה שידוע לי, המרכזים היעודיים לטיפול בהפרעות אכילה הכי קרובים לרחובות הם אגם בתל אביב והמרפאה בתל השומר. שניהם מספקים טיפול מקיף וללא עלות, כנגד טופס 17 והפניה מרופא. אני לא יודעת לאיזו קופה את שייכת, אבל ברחובות יש מענה מסוים דרך מכבי, אם כי לא במרכז אחד. מציעה לך לבדוק עם אגם ותהש אפשרות להגיע לאינטייק. בהצלחה!

1232123
27/10/19 11:40

זה אומר בהכרח אשפוז? כן אני במכבי יש מרפאה שם למיטב הבנתי של אנה אביטל הייתי אצלה היא אמרה לי שיש רשימת המתנה ארוכה שיכולה לקחת חודשים

צהריים טובים, אכן אין המון אפשרויות ציבוריות בזמינות גבוהה, אך שווה בכל זאת לבחון אותן, תל השומר כמו שדנה המליצה, יתנו מענה הולם. כמובן, שקיימות גם האופציות הפרטיות, אך הן יקרות. לגבי יציאה מהבית, את למעשה מדברת על תהליך שיקומי, שאותו ניתן לעשות גם דרך הבתים השיקומיים, בסיוע קצבת הביטוח הלאומי ותהליך סל-שיקום, דרך השירות הציבורי. בהצלחה!!!

1232123
27/10/19 14:21

אתן אומרות המון מילים מפחידות...תל השומר וקצבה וביטוח לאומי טופס 17 סל שיקום ואינטייק....? אני בקושי מצליחה להודות בפני עצמי שיש בעיה ואני עדיין מפחדת שזה לא מספיק וכן אני יודעת שזה מטופש.... יש לי קולות הגיוניים מהטיפול בצבא אבל אני כבר לא יודעת להשתמש בהם.. אני לא חושבת שאני במצב כזה שיאפשר לי לקבל קצבה... סהכ יש לי בית פשוט הורים גרושים ומאוד מזיק לי נפשית... הכל מסובך מדי ואני לא מצליחה לעשות הכל ולברר הכל בכוחות עצמי כי כבר אין לי באמת באמת כוחות...באמת שרציתי אבל אני רק שוקעת...קשה לי מאוד לא להרים ידיים.. אני מצטערת והמון תודה לכן בכל מקרה אני מאוד מעריכה♥

אין לך מה להצטער, זה מאד מובן שבמצב הזה קשה לך להתעסק בעניינים הבירוקרטים ולנסות להרים את עצמך בכוחות עצמך... זה נשמע מפחיד אבל בעיקר כי את מבחוץ ואני מניחה שכשתתחילי לברר עם המקומות הדברים יובהרו. גם לא צריך להתמודד בבת אחת עם כל החזיתות, נשמע שהכי חשוב זה שתתחילי טיפול באיזושהי מסגרת ושם כבר יכירו אותך וידעו להגיד לך אם זה מתאים להשיג קצבה ובמידה וכן גם יעזרו לך בזה. האופציות שדנה הציעה- תל השומר ואגם אלה אופציות מרפאתיות ולא בהכרח אשפוזיות. כשתפני אליהם יסבירו לך שם מה עלייך לעשות, תגיעי לפגישת היכרות ואז יתנו לך המלצות להמשך. נשמע שבהחלט מגיע לך לקבל טיפול ולא להישאר במצב הזה ואף להידרדר. אולי יש מישהו במשפחה או חבר/ה שיכולים לעזור לך בבירורים?

1232123
28/10/19 9:58

יש.. בערך.. לא נעים לי לבקש כי אני בת 21 וזה עוד יותר מקשה עליי כי אני ילדה גדולה כבר ואני אמורה להיות בסדר ולהיות רגילה כמו כל החברות שלי. יש בי קול קטן שמפחד שאגיע לשם ומהפגישת היכרות יתרשמו שהמצב לא כזה גרוע...למרות שאני לא באמת צריכה שיהיה גרוע... (אוף!!$#^!) טוב זה סתם אני מתברברת במחשבות... אני מנסה להתאושש ובקרוב לעמוד על הרגליים ולעשות בירורים... בכל מקרה אני לא לבד... המון תודה♥