היי - אני לא מכיר את הפרטים ואולי טוב שכך אבל תמצאי לך הסחת דעת ראויה. תחביב שתמיד חלמת עליו, טיול עם חברה, חלום שתמיד אמרת לעצמך שאין סכוי שתעשי - אז אולי זה הזמן ?

פעם באמת יכולתי לפעמים להרגיש איזו תחושה חיובית מעיסוק בתחביבים, אבל זה הפסיק לעבוד. כל התגייסות לעשות דברים, אפילו קטנים, מתישה אותי. כשאני כבר עושה אותם, אני לא נהנית מהם יותר. פעילות משותפת עם חברה זו לא אפשרות כי אין לי אפילו קשר חברתי אחד. כשהייתי צעירה יותר ניסיתי ליצור כאלה אבל זה לא הצליח. נראה לי שכשאני מנסה לברוח מעצמי, עצמי משיגה אותי מהר מידי וסוג של מענישה אותי על שניסיתי לברוח. עשיתי נסיון אחרון להתקרב למישהו כדי לא לעמוד מול החושך לבד, וזה נגמר בניצול שלי ומה שכנראה אולי אפילו יכול להיחשב לאונס. לא בטוחה אם תקני להגדיר את זה ככה, אבל גם לא ממש משנה לי כבר. מרגישה קצת תלושה וכאילו הלכתי לאיבוד לעצמי. רוצה שמשהו יעזור לי אבל לא יודעת מה לבקש ומה בכלל יכול לעזור, אם בכלל יש משהו שיכול לעזור.

וואאו ואני חשבתי שמצאת ציור של מישהו מפורסם באינטרנט והדבקת. בתור אחד שלא יודע לצייר כלום אני בהחלט מקנא בכישרון - בורכת. הייתה פה פעם פונה שהייתה תמיד מכניסה ציורים שמצאה אז צירפתי לה את השיר של דן מקלין על ואן גוך - אז יאלללה עוד פעם ...

מעולה..! אהבתי את החיבור שעשית. היה לי פעם את התקליט הזה. כשהייתי ילדה ועוד היו תקליטים. תמיד התחברתי לשיר הזה. ולוון גוך.

היי לך. מבינה את נתחושה. חושבת שלכול אחד יש דרכים אחרות. לפי מה שאת מתארת את עדיין לא במצב של לעשות הסחת דעת. אבל למנוע נזק לגוף את וודאי יכולה. אני חושבת שאולי כדאי לך לקרוא את המאמר של אתר המקום. יש שם הרבה רעיונות שחלקם עוזרים לי. כי גם במצב שרוצים להוציא ולבטא את עוצמת הרגשות לא חייבים לעשות את זה על הגוף. לי בהתחלה עזר לשים את היד בתוך משהוא קפוא זה נותן תחושה של כאב אחרי כמה רגעים. אבל אין טעם שאפרט לך מה עזר לי כי יש שם מלא רעיונות ובטוחה שתוכלי למצוא שם דרך שתעזור לך בהתמודדות מלא הצלחה!!!

TheUnwanted, מבינה אותך מאוד ומקווה שהיום קצת יותר טוב.. גם בשבילי נראה ששום דבר לא שווה לעשות אותו כי זה לא יעזור ממילא. וכשאני לא יודעת מה לעשות עם הכל ולא מצליחה לדמיין את עצמי מחזיקה ככה עד מחר אז אני חותכת.. אבל האמת היא שלא חתכתי כבר כמה זמן. זה התחיל מזה שזה פחות עוזר ועוזר רק למעט זמן ואני יודעת שזה יהיה רע אם אני אגיע למצב שאני חותכת עמוק.. ההבנה שזה לא באמת עוזר הפכה אפילו את זה לחסר פואנטה. כמובן שזה לא מעלים את הכאב והריקנות אבל ניסיתי באמת להיכנס לצ'אט של ער"ן. פחדתי משיחת טלפון, שאני לא אדע מה לומר או איך לומר כי הרי אין לי בעיה ספציפית שאני יכולה פשוט להסביר או אפילו כיוון למשהו שיכול לעזור. החוויה שלי מהצ'אט הייתה שלמי שבצד השני יש הרבה סבלנות וזה בסדר אם לוקח זמן לכתוב. גם אני מקלידה לאט וגם לוקח לי זמן להסביר את עצמי. השיחה קצת איטית אבל זה באמת עזר לי כמה פעמים.. למרות שזה לא נותן פתרון ממשי עלי זה הקל כשיכולתי לדבר על דברים שמפחידים או מדאיגים אנשים אחרים וזה היה רגיל ובסדר. אולי תנסי? עוד דבר שעוזר לי זה לא לחשוב בכלל במושגים של זמן כמו איך אני אחזיק ככה עד מחר. כי אם אני מוותרת לגמרי ולא מנסה להסיח את דעתי או להפסיק את הכאב בשום צורה ונמצאת רק ברגע הזה, אני מגלה שלמרות שרע לי שום דבר לא קורה והזמן ממשיך לזוז ובסוף אני ארדם. למרות שזה לא משמח או ממלא את הריק, הרגעים הבלתי נסבלים עוברים עם הזמן.. וכשעוברים דרכם במקום להסיח את הדעת מתרגלים קצת