אנונימית יקרה, אני מבינה שאת לא רוצה להתאשפז. אני לא יודעת מדוע, בטח יש לך סיבות משלך, רק רוצה לשאול, ברשותך, האם במצבך המדרדר לא להתאשפז באמת משאיר אותך חופשיה?

תקשיבי, בתור מישהי שהיום לא עשתה כלום ורק עברה מהמיטה לספה ומכורסא לכיסא בשל אפיסת כוחות, ולא כי אין משהו לעשות, אל תנסי לקוות להיות חופשיה, בדיוק כמו שכתבה דנה. גםאני לא רוצה אישפוז ואתמול היה לי אינטק לטיפול יום, והם אמרו שאני על הגבול התחתון שהם מקבלים ואולי עדיף אישפוז, גם אני כמוך - לא רוצה, אבל כל עוד את במצב טוב יותר, עשי הכל להתקדם, לא להידרדר, ככל שאת במקום פחות נמוך קל יותר לעלות. שומעים מדברייך את האמביוולנטיות, אבל בבקשה תמצאי מי שיעזור לך לתת יותר מום לחלקים החקים והבריאים. את לא רוצה להידרדר, גם אם את רוצה להיות רזה. אמא שלך לא נאקת בך, היא נאבקת בחלק החולה שבך, ותשמחי שהיא שם, שיש מי שרואה אותך, זה רק מאהבה ודאגה, יותר קשה להיות לבד עם זה ולהרגיש בודדה בעולם ושאין מי שידאג, אם כי אני מבינה את חוסר הרצון שישלטו לך בחיים, אבל בסוף מגיעים למצבים שאת רק רוצה שיקחו ממך את השליטה על זה כי לבד לא מצליחים להתרומם. בבקשה בבקשה אל תילחמי במי שמבקש לעזור לך, אלא קבלי את העזרה הזאת בשתי ידיים וזה מה שיתן לך חיים שלמים של חופשיות, ולא זמן שאול של חופשיות מדומה בכבלי ההפרעה עד התמוטטות.