מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהחשבתי רק על שריפת קלוריות ולא על תוצאות הבדיקה

חשבתי רק על שריפת קלוריות ולא על תוצאות הבדיקה

29/10/19 17:54
1 תגובות

הייתי בבדיקות וביקשו ממני לרוץ בשביל לראות כמה אני מסוגלת בדיקת נשימה. הרופאה אמרה שאם ארגיש שאני לא יכולה אפסיק, אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפסיקה באמצע כשיש לי הזדמנות לרוץ מבלי שיגידו לי מספיק.
רצתי ורצתי ורצתי, הייתי צריכה לרוץ 6 דקות ברצף. בעבר הייתי ספורטאית הייתי עושה ספורט כל יום ורצה כל יום ומתאמנת. היו לי אימונים מקצועיים והייתי מקפידה להגיע ולא לפספס. ועכשיו אני כבר לא כמו בעבר.כשאני אומרת בעבר אני מתכוונת לפני שנה שנתיים. עכשיו אני לא מסוגלת לרוץ גם לא 2 דקות אז איך הצלחתי 6 דקות? אבל פתאום הרגשתי שגם כאין לי כבר כוחות ושהגוף שלי לא חזק משהו בראש אומר לי לא להפסיק ולהמשיך כי הקלוריות חשובות והתוצאה של הבדיקה לא מעניינת אותי.
הסתכלתי על הקלוריות , ולא היה כתוב כמה היה כתוב באנגלית קלוריות אבל המספר לא הופיע הרגשתי שאני חייבת לדעת כמה שרפתי ואחכ בדקתי בפלאפון כמה שרפתי.
הבדיקה פשוט לא עניינה אותי וכשראיתי את ההליכון רציתי לשרוף את כל השומנים, לשרוף את ההרגשה.לשרוף את המחשבות. לשרוף את זה שאני פשוט שמנה.


תגובות

הי, את משתפת אותנו כאן בדוגמה אותנטית של החשיבה וההתנהגות האנורקטית. אני תוהה אם מעבר לשיתוף את גם שואלת אותנו משהו? או אולי לאיזו תגובה היית מצפה מאיתנו?