מנהלי קהילה
חשבתי רק על שריפת קלוריות ולא על תוצאות הבדיקה
הייתי בבדיקות וביקשו ממני לרוץ בשביל לראות כמה אני מסוגלת בדיקת נשימה. הרופאה אמרה שאם ארגיש שאני לא יכולה אפסיק, אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפסיקה באמצע כשיש לי הזדמנות לרוץ מבלי שיגידו לי מספיק.
רצתי ורצתי ורצתי, הייתי צריכה לרוץ 6 דקות ברצף. בעבר הייתי ספורטאית הייתי עושה ספורט כל יום ורצה כל יום ומתאמנת. היו לי אימונים מקצועיים והייתי מקפידה להגיע ולא לפספס. ועכשיו אני כבר לא כמו בעבר.כשאני אומרת בעבר אני מתכוונת לפני שנה שנתיים. עכשיו אני לא מסוגלת לרוץ גם לא 2 דקות אז איך הצלחתי 6 דקות? אבל פתאום הרגשתי שגם כאין לי כבר כוחות ושהגוף שלי לא חזק משהו בראש אומר לי לא להפסיק ולהמשיך כי הקלוריות חשובות והתוצאה של הבדיקה לא מעניינת אותי.
הסתכלתי על הקלוריות , ולא היה כתוב כמה היה כתוב באנגלית קלוריות אבל המספר לא הופיע הרגשתי שאני חייבת לדעת כמה שרפתי ואחכ בדקתי בפלאפון כמה שרפתי.
הבדיקה פשוט לא עניינה אותי וכשראיתי את ההליכון רציתי לשרוף את כל השומנים, לשרוף את ההרגשה.לשרוף את המחשבות. לשרוף את זה שאני פשוט שמנה.
דנה אברמוביץ
הי, את משתפת אותנו כאן בדוגמה אותנטית של החשיבה וההתנהגות האנורקטית. אני תוהה אם מעבר לשיתוף את גם שואלת אותנו משהו? או אולי לאיזו תגובה היית מצפה מאיתנו?