היי אני עוד חודשיים בת 18 .
עד לפני שנה וקצת הייתי יחסית מלאה אני 1.62 מטר ושקלתי עד לפני חמישה חודשים 63 קג והיום אני שוקלת 51 קג.
בנוסף , אני עם הפרעות קשב וריכוז ולוקחת אטנט 30 .
מאז שאני זוכרת את עצמי וגם שהמשפחה אמרה לי מדאגה, הייתי מלאה אבל לא מאוד , תמיד הייתה לי בטן גדולה שלא הצלחתי להוריד אף פעם למרות שניסיתי חוגי ספורט קצרים. לאט לאט הורדתי טיפה את הבטן אבל עדיין הייתי עגלגלה ו״מלאונת״.
הפסקתי לאכול מוצרי חלב שנה שעברה בגלל רגישות לחלב.
החלטתי בקיץ האחרון להתחיל שינוי בכוחות עצמי . התחלתי לאכול בריא יותר ולעשות קצת ספורט בבית. אחרי כמה שבועות עשיתי מנוי לחדר כושר והתחלתי ללכת אחרי שבדקתי לפני איך לעשות את כל התרגילים , להשתמש במכשירים ומה צריך לאכול לפני ואחרי אימון כדי להרוגי באחוזי שומן ובמשקל ולבנות מסת שריר. הכל הלך חלק ובסדר גמור והתחלתי לראות מהר מאוד תוצאות. אחרי חודש וחצי בערך התחלתי ללכת יותר ויותר לחדר כושר עד שהגעתי למצב של ללכת חמישה ימים בשבוע לחדר כושר עם הפסקה כל יומיים , עדיין אכלתי בריא כמו שצריך והמשכתי לראות תוצאות. בתחילת ספטמבר השנה, המשכתי עדיין בחדר כושר וכולם החמיאו לי , המשפחה והחברים על כמה שהרזיתי ושאני נראית טוב עכשיו . לאט לאט התחלתי לאכול פחות כי התחושה שהבטן שלי לא מלאה מאוכל הרגישה לי טוב וגרמה לי להרגיש רזה כמו שחלמתי להיות מאז שהייתי קטנה, גם עם הזמן העצמות בריח שלי התחילו לבלוט וגם הצלעות קצת והעצמות אגן. כל השנים אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה לי בעתיד שאני אגדל , אבל שאני לא רוצה להיות אנורקסית וידרגו לי את העצמות כי זה לא יפה לדעתי. באותו חודש ספטמבר הלכתי לרופאת משפחה שלי והיא שקלה אותי וירדתי למשקל 54 קג אחרי שהייתי 63 כמה חודשים לפני. זאת הייתה ירידה מאוד משמעותית בשבילי, עדיין אכלתי בסדר גמור. עכשיו , סוף אוקטובר , הייתי לפני שבוע אצל הרופאה שוב , נשקלתי ואני 51 קג , לפעמים גם נשקלת בחדר כושר, מצד אחד מתוסכלת שאני לא עולה איזה קילו כמו שהרופאה אמרה שצריך וכמו שאני רוצה ומצד שני מרוצה כי זה היה חלום שלי והשגתי את המטרה. למרות כל זה עדיין יש לי קול בתוכי שאומר לי שאני לא רזה מספיק ושהמשקל שלי בסדר ככה ואולי קילו פחות לא יזיק. בנוסף אני ממש מתוסכלת כי חשבתי שאני אוהב את עצמי יותר במצב של עכשיו אבל אני בכלל לא בטוחה שאני אוהבת את עצמי ככה, המשפחה והחברים אומרים לי שאני ממש רזה והרסתי המון אבל דואגים לי מאוד כי אומרים שאני ״נעלמת״ להם ומצטמקת, המורה שלי לפסיכולוגיה שאלה אותי אם אני אוכלת בסדר ואם אני לא מרעיבה את עצמי, ואני לא ממש מרעיבה את עצמי אבל הצלחתי עם הזמן לשלוט ולהחליט על הגוף שלי מתי אני רוצה להיות רעבה ומתי אני לא, רואים לי את עצמות הבריח ההיקף של היד שלי נהיה ממש קטן , הבגדים שלי גדולים עליי, רואים לי את הצלעות והעצמות אגן שלי בולטות אבל לא מאוד מאוד רואים לי קצת את עמוד השדרה והשכמות, וגם נקטן לי מאוד החזה. בנוסף אני הגעתי למצב שאני מכריחה את עצמי לפעמים לאכול כי אני לא רוצה להיות במצב של הפרעת אכילה אבל אני מרגישה שאני סותרת את המחשבות של עצמי!!
אני מאוד מפחדת שפיתחתי הפרעות אכילה, אני כל הזמן מכחישה את זה אבל מצד שני אני יודעת שיש לי הפרעת אכילה. אני מרגישה קצת יותר חלשה אבל אני לא מאוד חלשה כי יש לי שרירים ואני חזקה אבל אני לפעמים מתרוממת מישיבה או שכיבה ורואה לשנייה שחור והדופק שלי קצת מואץ. אני ממש מבקשת עצה בבקשה תעזרו לי לדעת אם זאת בכלל הפרעת אכילה או משהו?
תודה :)