האם זה הגיוני...?
אני 7 חודשים אחרי שרוול ירדתי 30 ק''ג
מצב הרוח שלי לא טוב...
אין לי סבלנות לכלום וכל דבר הכי קטן מוציא אותי מהאיזון ואז מה? אני בורחת לאוכל... כמובן שזה עושה לי רע ואני באמת לא מסוגלת לאכול את הכמויות שההיתי בולסת פעם אבל אחר כך חוץ מהרגשה רעה אני אוכלת לעצמי את הראש... למה את עושה את זה לעצמך ? עבדת קשה יש תוצאות לא חבל וכד'...
אמרו שבשנה הראשונה אחרי הניתוח נימצאים באופוריה אני לא ממש שם וגם לא מקבלת את המראה החדש שלי כאילו בראש אני עוד לא יכולה " להרשות לעצמי".. אפילו אספר לכם ולא תאמינו שלא קניתי בגדים חדשים עדיין.. הולכת "בשקים"... מהעבר ביום זה שק פעם היה צמוד ...
בקיצור אני מתסוכלת מאוד עוד דבר שמטריד אותי זה כמויות האוכל... זה נכון שעדיין בהקשה לגוף יש עצירה והגוף לא נותן אבל האם למשל הגיוני שאני מסוגלת לאכול לחמניה שלמה? שוב אחר כך מקללת את הרגע...
או למשל הראש אומר לאכול ואין רעב ואז כשאני יודעת שאכלתי אז כבר אומרת יאללה כבר הרסת מחר תחזרי לשגרה אני חושבת יום יומיים הגיוני אבל זה מתכון בטוח לעליה במשקל... אני ממש לא רוצה מה לעשות?????
תודה
סקרלט2
הי רוני, אני חושבת שתמיכה מהסביבה ותמיכה מקצועית יכולה מאוד לעזור להתמודד עם המצב החדש ולקבל כלים איך לא ליפול למקום שהכי קל לנו... כמו כן, גם ליווי של דיאטנית יכול לתת לך הרבה כלים.
רוני82
היי סקרלט תודה על התגובה... אני כמובן במעקב דיאטנית עוד מההתחלה אבל החלק היותר קשה זה החלק הריגשי... אני חושבת שאני צריכה תמיכה כזאת יותר בשלב הזה ניראה לי שזה יהיה הכיוון אגב מישהו עוד מרגיש/הרגיש כמוני? תודה
Dani 13
היי רוני שמי דנה וגם אני אחרי שרוול עדיין טרייה אבל מאוד מאושרת את חייבת להתאפס על עצמך ולקחת את עצמך בידיים ולהבין שלבד לא תוכלי אלא רק בליווי מקצועי כמו פסיכולוגית ודיאטנית ובכלל חברים חברות שיכולים לתמוך את עשית את הניתוח כי את רצית כי רצית לשפר את איכות החיים שלך תמיד תגידי לעצמך אני לא מוותרת ותחייכי כי התוצאה משתלמת
רוז דגן פסיכולוגית
היי רוני, תודה רבה על השיתוף. מה שאת מתארת הוא בדיוק ההתמודדות הרגשית של השנה הראשונה ולעיתים גם בתקופה שאחריה, לכן האופריה שמצפים לה היא לא תמיד שם והשם שהרבה פעמים נותנים לתקופה הזו "ירח דבש" הוא לא מדוייק ומאוד מבלבל. את לא אמורה להרגיש אופוריה והקושי שאת מתארת הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. אל תבהלי ממנו! תנסי למנף אותו ללמידה וחקירה עצמית. למשל, איך חוזרים למסלול של אכילה מודעת אחרי "נפילה"? מה עוזר לי לא לברוח לאוכל? איך אני לומדת לקבל את המראה החדש? אלה רק חלק מהשאלות שחשוב לעסוק בהן דווקא עכשיו. מסכימה עם מה שנאמר כאן שזה לא פשוט לבד, לכן השיתוף שלך הוא חשוב גם כדי להוריד את הציפיות הלא ריאליות לאופריה טהורה וגם כדי לעודד אותך ואחרים לפנות לעזרה ותמיכה רגשית. בהצלחה!