מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

האם זה הגיוני...?

01/11/19 10:10
4 תגובות

אני 7 חודשים אחרי שרוול ירדתי 30 ק''ג
מצב הרוח שלי לא טוב...
אין לי סבלנות לכלום וכל דבר הכי קטן מוציא אותי מהאיזון ואז מה? אני בורחת לאוכל... כמובן שזה עושה לי רע ואני באמת לא מסוגלת לאכול את הכמויות שההיתי בולסת פעם אבל אחר כך חוץ מהרגשה רעה אני אוכלת לעצמי את הראש... למה את עושה את זה לעצמך ? עבדת קשה יש תוצאות לא חבל וכד'...
אמרו שבשנה הראשונה אחרי הניתוח נימצאים באופוריה אני לא ממש שם וגם לא מקבלת את המראה החדש שלי כאילו בראש אני עוד לא יכולה " להרשות לעצמי".. אפילו אספר לכם ולא תאמינו שלא קניתי בגדים חדשים עדיין.. הולכת "בשקים"... מהעבר ביום זה שק פעם היה צמוד ...
בקיצור אני מתסוכלת מאוד עוד דבר שמטריד אותי זה כמויות האוכל... זה נכון שעדיין בהקשה לגוף יש עצירה והגוף לא נותן אבל האם למשל הגיוני שאני מסוגלת לאכול לחמניה שלמה? שוב אחר כך מקללת את הרגע...
או למשל הראש אומר לאכול ואין רעב ואז כשאני יודעת שאכלתי אז כבר אומרת יאללה כבר הרסת מחר תחזרי לשגרה אני חושבת יום יומיים הגיוני אבל זה מתכון בטוח לעליה במשקל... אני ממש לא רוצה מה לעשות?????
תודה


תגובות

סקרלט2
01/11/19 21:17

הי רוני, אני חושבת שתמיכה מהסביבה ותמיכה מקצועית יכולה מאוד לעזור להתמודד עם המצב החדש ולקבל כלים איך לא ליפול למקום שהכי קל לנו... כמו כן, גם ליווי של דיאטנית יכול לתת לך הרבה כלים.

רוני82
02/11/19 8:26

היי סקרלט תודה על התגובה... אני כמובן במעקב דיאטנית עוד מההתחלה אבל החלק היותר קשה זה החלק הריגשי... אני חושבת שאני צריכה תמיכה כזאת יותר בשלב הזה ניראה לי שזה יהיה הכיוון אגב מישהו עוד מרגיש/הרגיש כמוני? תודה

Dani.13
02/11/19 11:42

היי רוני שמי דנה וגם אני אחרי שרוול עדיין טרייה אבל מאוד מאושרת את חייבת להתאפס על עצמך ולקחת את עצמך בידיים ולהבין שלבד לא תוכלי אלא רק בליווי מקצועי כמו פסיכולוגית ודיאטנית ובכלל חברים חברות שיכולים לתמוך את עשית את הניתוח כי את רצית כי רצית לשפר את איכות החיים שלך תמיד תגידי לעצמך אני לא מוותרת ותחייכי כי התוצאה משתלמת

רוז-דגן-פסיכולוגית
חבר צוות
פסיכולוגית רפואית מומחית (מספר רישיון 27-98492), בעלת ניסיון רב בעבודה עם מטופלים לפני ואחרי ניתוח בריאטרי במסגרת ציבורית (בית חולים הדסה עין כרם, בית חולים בילינסון, קופת חולים מאוחדת) ובמסגרת קליניקה פרטית.בוגרת תוכנית ההכשרה בהפרעות אכילה של היחידה ללימודי המשך, אוניברסיטת בר-אילן.מוזמנים להכנס לדף המקצועי שלי: http://www.betipulnet.co.il/profile/rozdagan/ 
05/11/19 21:56

היי רוני, תודה רבה על השיתוף. מה שאת מתארת הוא בדיוק ההתמודדות הרגשית של השנה הראשונה ולעיתים גם בתקופה שאחריה, לכן האופריה שמצפים לה היא לא תמיד שם והשם שהרבה פעמים נותנים לתקופה הזו "ירח דבש" הוא לא מדוייק ומאוד מבלבל. את לא אמורה להרגיש אופוריה והקושי שאת מתארת הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. אל תבהלי ממנו! תנסי למנף אותו ללמידה וחקירה עצמית. למשל, איך חוזרים למסלול של אכילה מודעת אחרי "נפילה"? מה עוזר לי לא לברוח לאוכל? איך אני לומדת לקבל את המראה החדש? אלה רק חלק מהשאלות שחשוב לעסוק בהן דווקא עכשיו. מסכימה עם מה שנאמר כאן שזה לא פשוט לבד, לכן השיתוף שלך הוא חשוב גם כדי להוריד את הציפיות הלא ריאליות לאופריה טהורה וגם כדי לעודד אותך ואחרים לפנות לעזרה ותמיכה רגשית. בהצלחה!