הקטע אולי הקשה ביותר כאשר אתה כבר מבוגר עם מוח פעיל שאינו פג תוקף( לא עלינו), הוא שאתה מחד גיסא קולט כמה היית אוויל כשהיית ילד ונער, אתה קולט איך אותם אנשים שהיו מבוגרים כדוגמת ההורים שלך ובני משפחה אחרים, ושהיית משוכנע שהם האורים והתומים של הדברים ושהם יודעים מה הם אומרים ואף סמכת עליהם, הם למעשה טיפשים כמו רגל של שולחן ובעלי פוטנציאל מחשבתי של אמבה. וזה קטע קשה כי אתה מבין כמה שנים הפסדת על כלום ושום דבר, ושלמעשה גידלו אותך על דיעות מפגרות, פרימיטיביות וקלישאתיות שאיזה אידיוט העתיק מאידיוט אחר שחי לפניו. מאידך גיסא ולשם הפרדוקס, אתה חש געגוע לימי התום האלה, לימים שלמישמיש היה טעם של מישמיש ולא של תפוח אדמה, לימים שחשבת שהעולם איננו מקום מרושע,לימים שלא ידעת מה זה פסיכופת, ולימים שהאמנת שלבני אדם יש תקנה, ולא ידעת כלל מהו פופוליזם ,שלא רק הכבשים חיות בעדר, ושהטיפשות והצביעות שכיחות הרבה יותר מלחם אחיד. מדובר במשבר אמון נוראי שהוא פועל יוצא של העונש הנורא ביותר שאדם יכול לקבל בחייו, וזו יכולת מחשבה עצמאית ,איי קיו בתוקף ואיזושהי עקשנות מולדת לחשוב באופן עצמאי( כמה אכזרי) ולתור אחר טבע הדברים. המסקנה המתבקשת היא שעדיף פשוט לא לגדול, או להיוולד אהבל וכסיל גמור ולהשתדל גם להשאר כזה, כי האלטרנטיבה היא סבל שזר לא יבין, והרוב המוחלט בעניין הזה הוא זר עד כדי נכרי. איזה עולם דרעק,אללה איסתר.
נ.ב כשאלוויס פרסלי מת הייתי ילד, ואני זוכר ששאלתי את אבא שלי ממה אלוויס פרסלי מת, אבא שלי לא רצה שאני בכלל אדע שיש בעולם הזה סמים, וכמובן שלא רצה שאדע או שאפילו לא ידע בעצמו שאלוויס מת למעשה על אסלת השירותים, אז הוא אמר לי שאלוויס פרסלי מת מבעיות בגב, ואני הילד התמים והדביל, קניתי את זה, ושנים הסתובבתי עם המחשבה שאלוויס פרסלי מת מבעיות בגב, כן כן כזה אהבל הייתי. כשבגרתי ממש כעסתי על עצמי איך הייתי ככ מטומטם להאמין שאלוויס פרסלי מת מבעיות בגב, ממתי אנשים בכלל מתים בגלל בעיות בגב? מה זה השטויות האלה?. כזה טמבל הייתי,לא יאמן.