אוי :( נשמע ממש מכה כואבת מתחת לחגורה...יכולה הלבין עד כמה זה נורא המתקפות הבלתי צפויות ונשלטות של הבולמוסים האלה. כאילו משהו תוקף מבחוץ ועוד בהפתעה. רק שזה לא באמת מבחוץ, זה מבפנים ולכן מזמין גם בושה, חרטה ואשמה. אם תצליחי להתייחס לזה כאל משהו שהשתלט עלייך מבלי שהוזמן, אולי תוכלי להשאר עם החמלה, שזו עמדה הרבה יותר טובה להתחיל לאסוף ממנה את השברים ולהתארגן לשבוע החדש. מה דעתך?

תומכת בדבריה של דנה ורק רוצה להוסיף שעצם זה שאת לא רוצה בה זה כבר עמדה טובה להיות בה. אני רואה מהפוסטים שלך כמה שאת מנסה.. גם אם את נופלת את קמה ואת ממשיכה לצעוד גם אם אלו צעדים קטנים וגם אם את יודעת שתפלי שוב... יש לך המון כוחות והלוואי שתוכלי לגייס אותם לפנות לעזרה בקרוב כדי שלא תישארי עם זה לבד וכדי שאולי כשיתנו לך יד ויתמכו בך תצליחי ללכת יותר צעדים ולצמצם את הנפילות עד כדי להעלימן בסופו של דבר♥ מזכירה שאני פה בפרטי אם תרצי. מאמינה בך♥