מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
כמוניער"ן - עזרה ראשונה נפשיתמתלבטת אם להחליף מקום עבודה

מתלבטת אם להחליף מקום עבודה

06/11/19 20:24
32 תגובות

אני יצור מעצבן ולוקח לאנשים בעבודה זמן להבין את זה. כי בתחילה כשאני לא מכירה אנשים אני כמעט לא יוצרת אינטרקציה שלא קשורה עניינית למקצוע. אחרי שנתיים אני נפתחת ואז מתחילים לשנוא אותי. ואז אני מחליפה מקום עבודה. אני במקום העבודה הרביעי שלי עכשיו ורוצה לעזוב ולחפש עבודה חדשה כי עברו שנתיים ואני רואה את התיעוב של אנשים כלפי. אבל בן הזוג שלי נלחץ ומנסה לשדל אותי לא לעבור. חשבתי שאולי כדאי לי להתייעץ עם פסיכולוגית על זה, אבל אני כבר מטופלת בגלל סיבה אחרת.
לא בטוח שיהיו לכם עצות, זה בסדר. רציתי לפרוק.


תגובות

ג-ק5
06/11/19 20:29

למה מתחילים לשנוא אותך? מה את עושה שגורם להם לשנוא אותך (לדבריך)?

יוד-אוס
06/11/19 22:38

אני לא יודעת, אין לי גם את מי לשאול. יש אנשים נטולי כריזמה לחלוטין ואני מהם. אולי זה כי הדיבור שלי מהיר מדי ואני בולעת מילים. כשזה משפטים טכניים קצרים זה בסדר, אבל כשזה סוג של סמול טוק זה מטריח להקשיב. כשאני מרגישה זרה אני לא מדברת כמעט. הבעיה היא כשאני מתחילה להתנהג בטבעיות ושוכחת מי אני בעצם.

ג-ק5
07/11/19 11:50

את המשפט האחרון לא לגמרי הבנתי, יש בו פרדוקס קל.

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
06/11/19 21:10

ומה מונע בעדך לשתף את הסוגייה עם הפסיכולוגית ? אני תוהה עם כולם. רוב האנשים הבאמת מעצבנים לא יעידו על עצמם שהם מעצבנים.

יוד-אוס
06/11/19 22:39

כי יש לי בעיות יותר גדולות. פניתי אליה כדי שתוציא אותי מהעצבות אחרי לידה שקטה

יוד-אוס
07/11/19 12:34

ג'ק - אי אפשר ליצור thread מתגובה, לכן אני עונה לך כאן לתגובה האחרונה שלך. המשפט האחרון הוא לא פרדוקסלי, אני שוכחת שכשאני לא מרוחקת ומתנהגת בטבעיות אני דוחה. אני שוכחת שאסור לי להתנהג כאילו אני "בבית". זה גורם לסביבה להפסיק לסבול אותי.

ג-ק5
07/11/19 13:15

אני מודה שקשה לי לראות איך אדם בעל כנות כמו שלך יכול לדחות מישהו, באמת שקשה לי, יחד עם זאת המונח סביבה מראש גורם לי לגרדת קלה בעור ואני נמנה עם אלה שסוברים שהגיהנום הוא הזולת, נכון שבסופו של דבר כדי להשתלב בסביבה הזו יש לסגל את האימרה שברומא תיהיה רומאי, אבל אני סולד גם מהאימרה הזו וגם ובעיקר מהסביבה. בתור אדם שמחד בולד מציטוטים ומאידך סותר את עצמו שלוש פעמים ביום אני הולך לשלוף לך פה אמירה של קורט קוביין שאפילו שהיא אולי קצת דביקי , יש בה משהו עבור אנשים מסוג מסויים : " אני מעדיף שישנאו אותי בגלל מי שאני באמת, מאשר שיאהבו אותי בגלל משהו שאני לא"

יוד-אוס
07/11/19 16:08

דבר ראשון - תודה. הלוואי שידעתי מה דוחה בי. זה היה עוזר לי לנסות לשנות את זה. אני מבינה מה שאתה כותב לגבי סביבה. שום דבר לא יגרום לי להימצא בחברה כשאני לא חייבת. טוב לי עם עצמי לבד. אבל כשאני בעבודה בין הרבה אנשים והעבודה היא בצוות, בשלב מסויים פתאום אני רוצה להיות חלק מהם אבל אני שוכחת שאני לא אמורה. אין לי ביטחון עצמי כמו של קורט קוביין אז אני מרגישה רע בזה שאני לא טיפוס משתלב.

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
07/11/19 17:36

יוד - אני משתתף עם דבריו של ג'ק. אני לא מציע שתשאפי לביטחון של קורט קוביין כי אצלו זה לא נגמר טוב. אנחנו מכירים אותך דרך הכתיבה ואת פשוט מקסימה ( ואני די סולד ממילים עם השורש ק.ס.מ - אבל כשמגיע אז מגיע ). אני לא יכול לקבל שיש פער בין יוד שכותבת פה לבין יוד שלא מסתדרת עם "הסביבה" ויחד עם זאת אני בהחלט מאמין לך כשאת אומרת שאת לא טיפוס משתלב.
אז איך גורמים לפאקינג סביבה ( סליחה על הבוטות ) שיכירו את החלק הכל כך יפה שלך ?

ג-ק5
07/11/19 17:47

אני גם לא יודע כמה ביטחון עצמי היה שם אצלו, הוא סבל רבות מאוד לאורך כל חייו הקצרים. אני חושב שהדברים שהוא עשה התאימו במקרה לרוח התקופה בול, הוא חלוטין לא היה בנוי נפשית לכל ההצלחה הזו ושילם על כך בסוף גם בחייו. הוא שנא את התעשיה שנאת מוות וסלד מכל הטררם שהיה סביבו ומהצביעות. מה שכן היה שם זה אינטגריטי מפלדה,ומי כמוני יודע איזה חיים קשים מצפים לאדם יוצר בעל אינטגריטי שכזה. המחשבה שמאחורי כל אדם שהתפרסם עומד אדם בעל בטחון עצמי שגויה לגמרי.

יוד-אוס
07/11/19 18:01

תודה יאיר על הוואחד פירגון. אני חוששת שאבוד לי. לסביבה יש ספר חוקים שלא ברור לכולם. זה לא פייר אבל אין לי ציפיות כי זה העולם, מלא בחוסר צדק. עד היום הייתי מחליפה מקום עבודה כשהסביבה הייתה מתחילה להעיק. אבל בעלי צודק. זה לא נראה טוב בקורות חיים, הקפיציות הזאת...

ג-ק5
07/11/19 18:12

תראי, אם העניין הזה מלווה אותך ממקום עבודה אחר למשנהו,אז אולי כדאי לנסות ולפצח את זה ולא לעזוב,דגש על אולי, כי ככה הקשיים פשוט עוברים איתך ממקום אחד למקום אחר וחוזר חלילה. אבל,ואני אזהר שלא לצאת נגד עצותיו של בעלך, אם הרעיון הוא לסבול רק בשביל להראות טוב בקורות החיים, ובכן אממ לא הייתי שם ידיי על הקונספט הזה,והייתי ככה לוקח בחשבון שאולי ורק אולי זו קצת עצת אחיתופל.

יוד-אוס
07/11/19 18:17

לפצח את זה זה מסובך וגם פתטי להתעסק בזה בגיל 32. לא? עכשיו אתה יכול ( וגם אני, אתה עוזר לי לחשוב) להבין למה אני בלתי נסבלת. הילדה הדחויה מהתיכון לא מרפה מתחושת העצמי שלי.

ג-ק5
07/11/19 18:32

אני ממש לא חושב שזה פתטי, לראייתי ,אם כבר, זה פתטי לחיות ללא שמץ של מודעות עצמית כמו כבשה בעדר, וכל החייים לברוח מלהכיר את עצמך( מה שמאוד שכיח) והעיקר לזרום עם מה שמקובל. בנוגע למשפט האחרון שאמרת אז כן, פסלת אמריקאית צרפתייה שאני מאוד מאוד אוהב ומעריך( למרות שהיא כבר מתה) בשם לואיז בורג'וואה אמרה פעם שכולנו אסירים של ילדותנו, והאמת שזה די נכון.

יוד-אוס
07/11/19 18:28

במחשבה נוספת; חלק מהדברים שקוריל לי כשאני מאבדת רסן, זה לפזר משפטים מקבריים - בדיחות שחורות בכל מני הזדמנויות( יש המון). זה מצחיק אותי אבל יכול להיות שזה גורם לדחיה? זה משהו שאני יוצאת דופן בו

ג-ק5
07/11/19 18:36

בעולם הזה להיות יוצא דופן זה הישג חסר תקדים. אנחנו חיים בעידן בו תבונה ואינטילגנציה נתפסות כמום נוראי שאין עליו מחילה. הומור שחור, ציניות אדומה וכו הם הרי בסהכ מנגנוני הגנה נגד היקום, מה אנחנו אשמים שהמכנה המשותף טיפש כמו נעל בית של חייל תורכי, נו באמת.

barak2017
07/11/19 18:42

תלמדי איך לאהוב את עצמך יותר ופחות לשנוא את עצמך

יוד-אוס
14/11/19 20:42

קבעתי שני ראיונות עבודה לשבוע הבא... למרות שמרוצים ממני בעבודה הנוכחית ומעניין לי. רק בתור בן אדם אני לא מקובל. סו וואט. לפעמים נראה לי שיש בתוכי אוייב שרוצה להרוס אותי. אני ממש כועסת על עצמי.

ג-ק5
14/11/19 20:46

מזדהה לגמרי עם המשפט האחרון

יוד-אוס
14/11/19 21:12

כשהייתי קטנה שמעתי מאבא שלי המון "יש לך יצר של הרס עצמי" ולא הבנתי מה הוא רוצה :(

מיכל---ער-ן
מנהל קהילת ער"ן
16/11/19 15:27

חאני חושבת שכולם רוצים שינוי. מכל מיני סיבות. התחלה חדשה, עניין ואתגרים חדשים, הזדמנות חדשה להראות צד אחר שלנו. אישית אני ממש בעד החלפות שינויים והתחדשות. אנחנו חיים בחברה שמעריכה התמדה גם כאשר הנשמה מיצתה ואנחנו רוצים לנסות את הדבר הבא. הנכון הוא ללכת בעקבות הלב... לא תמיד, נכון. לפעמים צריך רגע לחשוב, לחשב אם מעבר הוא הרכח או גחמה רגעית. אבל אם מעבר או שינוי עושה לנו משהו טוב בלב... הוא כנראה הדבר הנכון. פחות ביקורת עצמית פחות שיפוטיות כלפי עצמך...

יוד-אוס
14/11/19 20:49

ויש לך פתרונות? :(

ג-ק5
14/11/19 22:43

עוד לא מצאתי כאלה

יוד-אוס
14/11/19 22:47

ליסוע למקום ההוא בשוויץ ולנוח בשלום

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
14/11/19 22:55

יש לך עוד זמן - עוד 40-50 שנה אולי. לא עכשיו.

יוד-אוס
14/11/19 22:58

קשה לי ;(

ג-ק5
14/11/19 23:13

אני מודה שזה מרגיש כמו מנגנון בלתי מנוצח, יתכן שאי אפשר גם לנצח אותו, אבל אולי אפשר למזער את נזקיו.

Be-and-Be
16/11/19 19:23

תגידי, חשבת לדבר על השנאה הזאת בצורה אינטימית עם אחת מהעובדות האחרות במקוום שאת מרגישה איתה בנוח? כי כאן לדעתי לא מבינים דרך שורות הטקסט בדיוק מה קורה שם. לפעמים אנחנו מפרשים דברים לא נכון, ולפעמים לא מספיק נכון. אולי במקום להחליף עניינים חיצוניים ולפגוע בפרנסה שלך, תהיי מוכנה לסבול את ההשפלה, ותפתחי את זה עם מישהי/ו במקום. אולי תראי שהעובדים חושבים עלייך דברים טובים. ואולי יש איזה עניין קטן שמציק להם ואת לא לגמרי מודעת אליו. וגם תוכלי להרגיש באמת מה חושבים עליך. זה יכול להיות אפילו לא מהתוכן של המילים, רק מצורת הדיבור.

יוד-אוס
16/11/19 20:55

מאד יכול להיות שמשהו מציק להם ואני לא יודעת מה. אבל אין לי אומץ לשאול, אין לי חבר או חברה קרובים במקום העבודה

אני בכל זאת חושב, ששווה לשתף את הפסיכולוגית גם במה שאת עוברת בעבודה.. ייתכן בהחלט שהמידע הזה ישפוך אור גם על הצדדים האחרים, כבדי משקל ככל שיהיו, שאת מספרת, שהיא מנסה לעזור לך לעבור.. ואני מצטרף לתמיהה של מי שהביע אותה על המחשבה שקסם שכמוך יכול להיחשב לדוחה.. ובכל מקרה הגיל לא נראה לי רלוונטי בשאלה אם לנקוט בשינוי.. אם משהו לא נוח בנעל, בכל גיל מומלץ להחליף נעליים..

Be-and-Be
18/11/19 23:18

אני ממש ממש מאחל לך שתמצאי את הדרך הנכונה עבורך. מכל ה:heart:

יוד-אוס
18/11/19 23:35

אין כמוך, תודה רבה