מרגישה צורך לדבר עם כל מי שאני פוגשת על בני האהוב אלי. עם מי שאני נפגשת אני מספרת על הטרגדיה שפקדה אותנו בתחילת הקיץ.
המוסכניק, האינסטלטור, מורות בבתי ספר שאני מעבירה השתלמות והדרכות. גם לשומר בשער וגם לאב הבית.
אני לא פוסחת על אף אחד, כל מי ששואל מה נשמע. שכולם ידעו מה קרה לנו , מי היה אלי איזו אשה ו2ילדים מהממים הוא השאיר.
שאולי חיצונית אני נראית אותו דבר , אוספת את עצמי להמשיך לתפקד בבית ובעבודה, אבל בפנים הלב שבור ומדמם.
בלי שום הכנה מוקדמת , השאיר אותנו בהלם ותדהמה, ואם זה קרה לאלי יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
אלי החייכן, המוכשר, המצליחן, החברותי , מסמר האירועים, החבר, האח, הבן , הנכד, האחיין, הבעל והאבא המדהים!! עזבת אותנו בטרם עת רק בן 28.5 .
ואני שואלת למה???
איזו אבידה , איזו החמצה ואיזה הפסד לעולם.