מנהלי קהילה
זקוקה לעזרה
אני בת 28. תמיד היתי מלאה. ניסיתי מלא דיאטות שלא צלחו עד שקלטתי שזה לא העיניין.
אני חושבת שאני סובלת מאכילה ריגשית. כפיתית אפשר לומר.
עברתי ועדיין עוברות משברים רבים בחיים והאוכל תמיד היווה מקום של נחמה.
שמתי לב שכשאני עצובה אני אוכלת
כשעצבנית אוכלת
כשמחה אוכלת
כשלחוצה אוכלת..
אני מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד עם רגשות שאני חווה. שאני לא מצליחה להכיל אותם
והם הסיבה שאני בורחת לאוכל.
זה בא לידי ביטוי בהתקפי אכילה.. וכמה שאני מנסה להפסיק אני לא מצליחה. ואחכ אוכלת את הלב על כמות המזון שדחפתי אל תוך הגוף ופשוט בא לי למות.(אגב ניסיתי לא פעם להקיא אך לא מצליחה. זו חוויה שמרתיעה אותי מידיי.)
אני מרגישה צמש ממש רע. כמו בתוך לופ. כדור שלג כזה שאני לא מצליחה לעצור. כי כשרע אני אוכלת ואוכלת ואז עוד יותר רע לי בגלל הריגשות אשמה לכמה שמנה אני ואיך לא מצליחה לסתום את הפה....
ומצד שני האוכל הוא המפלט שלי.. כי אני לא מצליחה להתמודד עם הרגשות שאני חווה
מרגיש כמו התמכרות.
השאלה אם אפשר ואיך מטפלים בבעיה הזאת?
כי ברור שדיאטה זה לא הכתובת.. ואני כן רוצה לרדת במשקל זה דבר שממש מטריד אותי ומעסיק אותי יום יום
זה דבר פיזי אבל המצוקה שאני מרגישה היא בעיקר ריגשית.
קשה לי מאוד.
דנה אברמוביץ
הי שירה, מצטערת לשמוע על הסבל שלך...האם ניסית טיפול רגשי? פסיכולוגי? נשמע לי ממה שאת כותבת שזה צריך להיות הכיוון.
Shira3
יש טיפול רגשי למבוגרים? חשבתי זה רק לילדים..
דנה אברמוביץ
בודאי! כל טיפול פסיכולוגי הוא בראש ובראשונה רגשי.
דנה צינמן ליטרט
שירה, את מתארת את אותו ״כדור שלג״ כל כך מדויק וכואב. את צודקת שזו בעיה שצריך לטפל בה, צריך למצוא נקודות יציאה במעגליות הזו שמשמרת את עצמה, ואחת מנקודות היציאה זה להתחיל להתייחס לעצמך, לאחר אותם רגעים של אכילה רגשית, עם קצת יותר חמלה והבנה, כמו שבוודאי היית מתייחסת לחברה שהייתה משתפת אותך במצוקתה. ברור לי שזה לא קל, ובאמת, כפי שדנה הציעה, טיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור בזה, וגם במציאת דרכים נוספות בשביל להתמודד עם רגשות. עם עזרה וליווי זו בהחלט בעיה שניתן לטפל בה. שיהיה בהצלחה!
אנה בל
היי, כמי שסובלת גם מהבעיה הזאת, אני מצאתי שספורט ממש עוזר לי, הוא מפחית משמעותית את תדירות הבולמוסים ומרגיע.
הכל אפשרי רק תאמין ותרצה ואני פה
אני פה אם תרצי אני יכולה לעזור