אני גר בין חדרה לחיפה, עובד בשרון ומבחינתי אני מודה שכל הטילים האלו בדרום זה עסק קצת וירטואלי. משהו שמסתכלים עליו בחדשות, מרפרפים באתרי האינטרנט ותכלס... ממשיכים בכרגיל - עבודה, פקקים ( קצת פחות ), משפחה - כלומר די שיגרה. וזה מטריף, מטריף את השכל כי אני יודע שיש עשרות אלפי, מאות אלפי אנשים שאצלם החוויה היא הכל פרט לשיגרה. מקבלים פוסטים מפונים שחווים את הפחד ואת הטראומה ותכלס, אני באמת לא יודע מה זה.
ביום רביעי פתאם נפל לי האסימון שבני דודים שלי גרים בניר יצחק, בדרום העוטף, מרחק יריקה מרפיח. התקשרתי לבת דודתי. היא היצור הכי נחמד בעולם. תמיד מעלה פוסטים של עוגות מטריפות שהיא עושה. תמיד מעדכנת שהנה השנה פריחת האפרסקים במטעים, היא יפהפיה. דיברתי איתה ופתאם היא נשמעה שונה. עצובה, קצת מיואשת. כבר יומיים תקועה בבית ולא מעיזה להוציא את עצמה. כמובן שהזמנתי את כל המשפחה אלינו, כמובן שהיא לא באה. היא בסדר, אבל אצלה הטילים אמיתיים, שורקים, מפחידים. וחוסר השליטה מטריף את הדעת. אז אני עדיין לא יודע איך זה אבל אני כן יודע ומאמין לכל אחד ואחת שמוטרף מזה. לכולם אשלח חיבוק כי זה המינימום שאני יכול לעשות.
=====================================================================
גדלתי על חמי רודנר בשנות ה-90 העליזות של איפה הילד. אח"כ התרפקתי על "גאולה", התבאסתי איתו כשכתב את "מלנכוליה" ואת "בואי ניפרד" ומאז אמצע שנות ה-2000 הוא קצת נעלם לנו. נכון הוא הוציא עוד כמה אלבומים אבל כאלו שלא באמת השאירו חותם. והנה הוא הוציא אחד חדש, ממש מהתנור וחמי ממציא את עצמו - תענוג עילאי למי שרוצה להקשיב לאלבום "יהומה" הנהדר שלו.
כשהוא כתב את "כיוון דרומי כללי" הוא אולי התכוון ליאוש שבחיים המוטרפים של החיים באופן כללי אבל אני לקחתי את זה למשהו אחר. כשאני נוסע לבקר את הבני דודים בניר יצחק, אני נוסע דרומה, יבנה, צומת אשדוד, דרומה עד ליד מרדכי ואז פונים כי ישר זה הטילים !!!!!!!
" יבנה, לוד, צומת אשדוד ממשיך ללכת ממשיך להאמין כיוון דרומי כללי ואז פונים "