נטע יקרה קראתי מספק פעמים את המילים שכתבת פה ואכן, נפלו עליך יותר מדי ארועים קשים בזמן האחרון, בוודאי לא באשמתך אבל הם נוגעים לאנשים קרובים וחשובים לך ואין ספק שמשפיעם עליך , מדאיגים ומלחיצים . אני מבינה לגמרי החששות שלך. יחד עם זאת - הגעת כבר לשנה רביעית בלימודים וגם בלי כל הקשיים מסביב אין לי ספק שאילו היו שנים לא פשוטות עם הרבה דרישות מלחיצות ,אבל את בסיומו של התואר הראשון (???),ודווקא עכשיו קורים דברים.... אז איך בכל זאת את ממשיכה ולא מוותרת? את עצמך העלית את האפשרות לקבל תמיכה מקצועית, רעיון מצויין, טיפול טוב יכול לחזק אותך ולסייע לך לעבור את התקופה ביתר קלות . יתכן שאת לוקחת על עצמך יותר מדי? את כותבת על מה שקורה אצל הורים, בת הזוג של אביך, דודים שלך והאחים שלך , כמה את מעורבת בבעיות של כולם? כמה מערבים אותך ופונים אליך? יתכן שאת לוקחת על עצמך קצת יותר מדי? יכול להיות שיש מקומות בהם את יכולה להרפות מעט ולחלוק את הדאגה עם בני משפחה אחרים? זה קשה כשמדובר באנשים שיקרים לך אבל בכל זאת תנסי לשתף את מי שאפשר ומוכן להקל עליך. כתבת שמטבע הדברים כל אחד עסוק בצרות שלו, אבל בוודאי את לא יכולה לקחת על עצמך צרות של אחרים. נכון שגם הלימודים מאד תובעניים ומלחיצים , בכל זאת תנסי למצוא מדי פעם זמן לעצמך לפעילות שנעימה לך, מפנקת אותך ( מגיע לך!), את יודעת מה את אוהבת ומה עושה לך טוב, חשוב שמדי פעם תקחי פסקי זמן בהם תתני לעצמך מנוחה, פינוק כל שהוא או בילוי- (גם מכונית זקוקה מדי פעם לדלק ולטיפול) , את זקוקה לדלק הזה ואני בטוחה שאם תדעי לומר לעצמך שמגיע לך לקבל סיוע ולשחרר מעט מדאגות- תצליחי גם לסיים את הלימודים. ובהחלט את מוזמנת להמשיך לכתוב פה ולשתף, בהצלחה רבה רינה תורנית ער"ן

ערב טוב אחות יקרה.. נראה לי לשתף גורמים מקצועיים מאוד יכול לעזור לך.. עם כל הצער על שלל האירועים שמתרחשים לאנשים מסביבך, אנשים שאת אוהבת וחומלת עליהם, זה עדיין שלהם, ולך נשאר לעזור כמיטב יכולתך, ולחמול ולהושיט יד וכדומה, אבל ממש לא לקחת מהם את הסבל.. בזה את לא עוזרת להם, מאחר והם זקוקים לך חזקה ותומכת, וכדוגמא לכך שאפשר גם אחרת.. אפשר למרות הקשיים להרים ראש ולתפקד כמיטב היכולת, תוך הנאה ממה שעושים.. וזה נכון בכל מצב ובכל מקום בו נמצא את עצמנו, כולל בבית כלא או כאשר אנחנו מתמודדים עם מחלה וכדומה.. השינוי הקיצוני בחייך, אם כך יהיה לקבל את הדברים אחרת, ולא משהו חיצוני שיקרה.. בכל מקרה נפלא שאת משתפת פה, ואני מקווה שתשתפי בעוד מקומות, כולל אנשים שיוכלו לתת לך יד תומכת ומטפלת..

ערב טוב אחות יקרה.. אני לא מתכוון לתת כאן ככה טיפול בהתכתבות.. אבל אני מרגיש קרבה אליך ורוצה להמשיך לשוחח עוד.. אז רק אציין שמה שקשור לתחושות שאת מתארת, אכן נראה כאילו קשורים לרגשות שמתגוררים אצלך ואצל כולנו בבטן, ומאחר ואת שומרת עליהם הם מצטופפים שם, ומביאים לתחושה של בחילה ומה שאת מכנה הר געש שעומד להתפוצץ.. חלק ממה שיוצר את העומס הזה הוא דווקא הניסיונות המאומצים שלך לשמור על שפיות ואף כשהרגשות רוצים שתביעי אותם את נשכבת ועוצמת את העיניים וכאילו מנסה להדחיק אותם.. ואני שוב מציין שאני לא מומחה ולא מנסה לטפל.. ולפיכך הייתי ממליץ על מטפלים בגישה של טיפול רגשי, אולי סי בי טי או סומטיק אקספיריינס או משהו שקשור לטיפול ברגשות.. אין לי שום דבר נגד שיטת גרינברג, כל עוד היא לא מניחה לך להדחיק רגשות, או להתייחס אליהם כבעיה, ולא כשער לעבור דרכו ותוך כדי להודות להם על ממודעות שהם מנסים להביא לך, ועל ההגנה שהם מנסים להביא למה שנתפס אצלך בטעות כהתקפה מצד היקום.. ותוך כדי לראות כפי שכבר כתבתי בתשובה הקודמת, שאין באמת התקפה, אלא הזדמנות לחמול ולהושיט יד ולאהוב, את כל סובביך.. ושוב תודה על השיתוף והשיחה