היי אנשים. כולנו יודעים שקיצבאות הנכות מספיקות לבזוקה וחצי, אדם יכול בימים לרדת ממרום ההר לתחתית הגיא. אני ממשכורת של -40000-30000 שח הפכתי אחרי תאונה לנכה של 74% עם אבדן כושר מלא. במהלך שבוע בממוצע אני בסדר יומיים ובשאר סובל בעקבות פגיעת הצוואר הקשה שלי. עברתי נתוחים השתלת קוצב כאבים וטיפולים נפשיים כדי להקל עלי להכיל את הכאב והמעבר מאדם בריא גאה ביכולתו לשרוד טוב בחיים לאדם שמסתפק ב-8000 ש"ח שזה ביטוח לאומי +ביטוח פרטי. יש לי שני ילדים וזה לא מספיק. שאפתי למצוא עבודה של יומים שלושה בשבוע עם יכולת להתאים את יכולותי יחד עם מגבלותי כדי להרוויח עוד קצת ולהקל על המצב הכלכלי וגיליתי שיש עבודות כאלו בתחום שלי ואולם עם אצא לעבוד ביטוח לאומי יקצץ משמעותי בתשלומיו והביטוח הפרטי פשוט ייפסק. אחרי מחשבה הגיעה המסקנה המתבקשת לאיש לא איכפת מקשיים הכלכלים של נכה בארץ אלא עם הוא תחת חסות ביטוח משרד הביטחון. ושהטימטום של המדינה חוצה גבולות הלוגיקה. גם העבודה של יומים המדינה תרוויח מעבודתי, נוסף תעזור לי לשפר את איכות חיי. אך כפי הנראה אני לא חשוב לאיש והמדינה לא באמת חושבת כלכלית. בנימה אישית חוסר היכולת שלי לתרום למשפחה מקשה עלי את החיים, אני מתוסכל, וחש לעיתים קרובות חסר תועלת. זה עושה לי עצוב על עצמי ועצוב על שאר הנכים שחלחלקם אין אפילו ביטוח פרטי והם צריכים להסתפק בנדבות של ביטוח לאומי אחרי 30 שנה של תשלום מס שהיה סביב 100 עד 200 אלף וביטוח לאומי שמעולם לא ירד משישים אלף.