מנהלי קהילה
רגע של הארה
רוצה לשתף ברגע מדהים שחוויתי ביום חמישי. היה לי יום קשה, מאוד קשה. הרגשתי שאין לי כוח יותר, פיזית ונפשית. היה לי מאוד קר. ממש רעדתי. לא היה לי מושג איך אני מסיימת משמרת באחת עשרה בלילה והולכת להמשיך ללמוד למבחן ביום שישי. הרגשתי שפופה, אין לי מילה אחרת. חשבתי כמה זה לא הוגן ולמה דווקא אני. למה נגזר עליי לחיות בצל ההפרעה האיומה הזאת? וכמה קשה אני נאבקת כדי לא לתת לה להגדיר אותי, ולרוב לא כל כך מצליחה. חשבתי על הגב והתמיכה שהייתי רוצה לקבל מהמשפחה, אבל אימא שלי עדין בשלב של השלמה עם המצב. הרגשתי איך המחשבות סוחבות אותי למטה ולי אין כוח להאבק בהן. ואז חברה שלי המדהימה, שלחה לי תמונה של שקיעה מהממת ורשמה "תראי איזה אומן הקדוש ברוך הוא". פתאום הרגשתי מן הארה. הרגשתי במוחש איך הסערה שוככת וכל חלקי הפאזל, השברים שלי, מסתדרים במקומם. פתאום הבנתי שאין מקרה בעולם, שהכל מתוכנן בהשגחה פרטית מופלאה, שלכל קושי וניסיון בעולם הזה יש סיבה ותכלית. וזה גרם לי להרגיש כל כך מוגנת. מחובקת. רציתי לחלוק את ההארה הזאת, ואם מישהי אחת תרגיש פחות לבד לרגע, והיה זה שכרי.
נ.ב. שירה יקרה שלי, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך❤
ד״ר מיכל בן מאיר
מקסים ממש! מעורר השראה! תורה רבה לך על השיתוף הזה.
יובל1991
חבל שאי אפשר לשתף את הפוסט ביתר הקהילות כמו חרדה ודיכאון
יומן מסע שלי …
וואו שיתוף מדהים !!!!!! מתחברת מאד!! כל הכבוד לך!
פפפפ
מדהים!