שבת שלום..נוגע ללבי מה שאת מספרת.. אני מקווה שאת יכולה לשתף במה שאת מתארת מטפלת, אם יש, ואת ההורים... זה לא קל להרגיש שאנחנו שונים, אבל חשוב, עוד לפני שאנחנו מנסים להתמודד עם היחס מהאחרים, שנראה בעצמנו, שאנחנו מיוחדים ונפלאים כפי שאנחנו, ומהגישה הזאת ינבע, שאנחנו לא נקבל את היחס של אחרים, כאילו "יש בו משהו", מאחר ואין בו כלום.. מצד שני יש להבין, שכאשר מישהו, ויהיה אפילו בן משפחה, מתייחס אלינו בצורה לא נעימה, זה משקף את הבעייה שיש לו עם עצמו, למשל אולי הוא או היא מפחדים להיות מיוחדים, מפחד חברתי כזה או אחר.. בכל מקרה נפלא שאת משתפת כאן.. ושוב שבת שלום

תקשיב/י את/ה מדהים/ה.זה שאת/ה מאובחן/ת עם זה לא אומר שאת/ה לא שווה משהו.האחיות שלך לא יודעות על מה הן מדברות.אל תתייחס/י אליהן.הן לא שוות את העצבים והעצב שלך.אני מבינה אותך,גם לי קשה עם החיים האלה,אבל אני חושבת חיובי,אני חושבת שהכל יעבור.יש לי המון טראומות,אני מתמודדת עם המון דברים,אז אני חייבת שתבין/י האחיות שלך לא מבינות כלום.לצערי אני לא מצליחה לחשוב על דרך שתרגיש/י יותר קרובה לאחיות שלך,אבל אני יכולה להגיד שהאחיות שלך לא שוות את זה.

הבן שלי מאובחן על הספקטרום והוא שווה יותר ממרבית האנשים שהכרתי בחיי וגם יותר חכם מרובם, ואפילו שאני לא אובייקטיבי אני יודע שהוא אחד האנשים החכמים שיש ואני יודע להבחין בתבונה. אנשי הספקטרום לא פעם הם הרבה מעל הממוצע, יש להם קשיים במקומות ספציפיים, וזה ידוע, אגב ההורים לא מתערבים שם ועושים סדר? ,