היי אנונימית יקרה, עצם העובדה שאת באה לכאן וחושפת בפני כל באי הפורום היקר הזה שנפשך זקוקה לטיפול, מראה על הגישה הכי נכונה שיכולה להיות ועל זה תבורכי. אני לא מכיר הרבה בגילך הצעיר שמודע לבעיותיו, זועק לעזרה כפי שאת עושה ולכן קשה לי באמת להבין את אותה פסיכולוגית שאולי חוטאת למקצועה ומתעלמת מהושטת היד שאת כל כך צריכה. מה עושים ? לא מוותרים, ממשיכים לבקש עזרה מכל הכיוונים. אם הורייך מודעים למוצקתך ( וכולי תקווה שאכן הם כאלו ), חפשו פסיכולוג/ית נוסף שכן יהיה אוזן קשבת כי הרי את הצעד הראשון שהוא מודעות למצבך כבר עשית. תודה על האומץ הרב בעצם החשיפה - את יכולה לפנות אלינו גם בערוץ הצ'אט שם תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים באופן אישי. את גם יכולה להציע להורייך לבוא ולשתף את מצוקות ליבם בנושא.