מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהשוב לבד
שוב לבד
02/12/19 14:44
12 תגובות
8 שנים לבד בתוך השריטה הזאת ועד שסוף סוף התחלתי טיפול- הועפתי משם אחרי בקושי 5 חודשים. זה כבר קרה לפני חודש ועדיין קשה לי עם זה. לא ציפיתי שזה יקרה וכשזה קרה זה היה פתאומי. כל כך מעליב ומשפיל ומדכא... אני ניסיתי, נתתי את מה שיכולתי ועכשיו אני לבד. אני מבינה שאף אחד לא באמת יכול ורוצה לעזור לי. אבל מה שהכי חסר לי זה הידיעה שיש לי גב, שיש לי למי לפנות. אני לא צריכה חברה טובה או משפחה שתהיה איתי כי את זה כבר יש לי ואני לא מקבלת מהם את מה שאני זקוקה לו. אתמול במקלחת בכיתי ובכיתי ולא יכולתי להפסיק. יצאתי והתנהגתי כרגיל כי אני שונאת לעשות מזה דרמה, אבל האמת היא שממש קשה לי ואני פשוט עצובה כל הזמן...
*אין לי פה שאלה של ממש, רק רציתי לשתף כי אין לי את מי.
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
ד״ר מיכל בן מאיר
נועה יקרה, אין לי את הרקע להפסקת הטיפול, אבל אני כן שומעת את הרצון שלך בתמיכה. אני לא חושהת שאין מי שיכול ורוצה לעזור לך, פשוט כנרטה עוד לא מצאת את הדרך לשם. יש אפשרויות לטיפול. ואני מקוה שתמשיכי לחפש ולהיעזר. הלבדות קשה, אבל את לא חייבת להישאר לבד.
פפפפ
אם זה חצי נחמה אז גם אותי זרקו וזה היה בדרך לא יפה ובוודאות גם לא מקצועי! ותאמת אני בטיפול פרטי והיום אומרת תודה שיצא ככה- אם זה הלב שלהם להתנהג ככה אז הם לא ראויים לטפל בי או בכלל במשהי אחרת! מאחלת לך למצוא מטפלת טובה ולא להזדקק להם אך פעם!
לא אני....
מצטרפת לאלה שקדמו לי הלבד הוא החלק הכי קשה בהתמודדות הזו חוסר היכולת של הסביבה להבין באמת מה עובר עלינו גם אותי העיפו מטיפול וזה באמת מפרק אבל אל תוותרי לך מגיע לך את הטוב ביותר והוא נמצא גם אם עדיין את לא מצאת אותו כל הטוב שבעולם... :heart:
rlaptn
זה נורא מבאס שהם יכולים ככה להעיף מטיפול בלי לדאוג, לכל הפחות, למסגרת חלופית. גם לי קרה שהעיפו אותי מטיפול, ביום בהיר אחד ובלי סיבה ממשית. התירוצים של ״המקרה שלך מסובך מדי״ או ״את זקוקה לטיפול ממושך יותר״ הם לא באמת סיבה מספיק טובה כדי להשאיר אדם שרוצה טיפול וגם זקוק לו, ללא טיפול. הלוואי ויום אחד זה ישתנה. כמו שרופא בפנימית לא יכול לזרוק מטופל סתם ככה, לא ברור לי איך במקרים של הפרעות אכילה זה אפשרי.
נועה40
זה בדיוק בדיוק מה שקרה לי! בגלל שאני לומדת בתואר די הרבה, אמרתי להם שלא אוכל להיות באשפוז יום והם מבחינתם אמרו לי שלא כדאי לי להישאר במרפאה "בגדר המלצה" ובאותה נשימה אמרו לי "אל תבואי". ממש לא מבינה איפה הלב ואיפה ההיגיון...
rlaptn
אם לומר את האמת, אני חושבת שהאשם כאן הוא לא המטפלים ״חסרי הלב״ אלא המערכת כולה. זה מתחיל בצמרת, עם תקציב בריאות שלא מספיק כדי לממן את מה שהאזרחים זקוקים לו, ממשיך במחסור במטפלים במערכת, ומכאן עומס על כל מטפל וכל מרפאה. מכאן מה שקורה הוא שהטיפול שניתן לכל מטופל, באם הוא בכלל הגיע למצב שהוא יכול לקבל טיפול, הוא לא מספק ומנסים תמיד לדחוף למשבצת שהתפנתה את המקרה הכי דחוף בכל רגע נתון. לצערי, כמו שפפפ אמרה, כנראה שטיפול פרטי הוא (בהרבה מקרים) האופציה הכי טובה. לרוע המזל, צריך גב כלכלי מאוד חזק בשביל לעמוד בטיפול כזה...
נועה40
ברור שהאשמים הם לא המטפלים עצמם אלא המערכת. זו סיטואציה שמתסכלת אותי כי אני לא באמת יכולה לכעוס עליהם באופן אישי ואני בטוחה שגם אותם זה מתסכל כי הם נאלצים לעשות את מה שאומרים להם...
פפפפ
חייבים טיפול אבל טיפול מתאים. נתתי להם יותר מידי כוח ובסוף מהבעיטה הרווחתי ללכת בדרך נכונה יותר עבורי. וכן עצוב מאוד שזורקים בקלות. ממילא זאת הפרעה שאנחנו בחוסר השלמה בכלל לטפל כי זה אומר שיש מחיר במשקל
אביה190
כל כך מזדהה איתך. הלבד הזה יכול לכאוב מאוד מאוד לפעמים. תהיי חזקה ואל תתני לשום דבר להפיל אותך❤❤
שמילפיל
מזדהה אתכן. גם אני נזרקתי מהמרפאה שבקהילה. לא נערכה שיחה של ממש כיוון שהמפגש עם העובדת הסוציאלית שהייתה אמורה להפגש אתי לא התקיימה כיוון שהיא לא הגיעה. מסתבר שהייתה חולה ושכחו לעדכן אותי. לא כעסתי אבל לפחות שהיו מקיימים שיחה עם משהי אחרת או קובעים תאריך אחר. פשוט הגעתי ובמקרה מנהלת המרפאה שמעה ששכחו ליידע אותי ולכן יצאה להסביר זאת וגם לומר שהחליטו להעביר את הטיפול בחזרה לאחריות רופאת המשפחה ולמעקב לפסיכיאטר שבמרפאת חוץ. עם המלצה לפנייה לב"ש תוך הדגשה.. ובנוסף לסיום שהם מאוד מודאגים. רק אציין (שאותה מנהלת מרפאה קבלה את ההחלטה בשיחת טלפון עם הפסיכיאטר מבלי לפגוש או לדבר ולברר אפילו לא פעם אחת כדי מה קורה איתי). ובזה נפרדתי מהם בשיחת מסדרון שבה נאמר לי שהם "מאוד מודאגים". ומרוב דאגה לא שמעתי מהם מאז. מלבד ביקורת אחת לחודשיים אצל הפסיכיאטר אינני בטיפול רגשי בשל המלצתם להפנייה לתה"ש
נועה40
גם אצלי סיפור דומה- זרקו אותי בטלפון (מאוד לא מקצועי) והעיקר אמרו שגם אכפת להם חחחחח
פפפפ
אלופים בלומר שהם דואגים! אבל באמת שיש הרבה מטפלות טובות וצריך לזכור את זה!!!!