מנהלי קהילה
דיכאון -זהות מינית
עברתי התעללות חברתית פיזית ומילולית מגיל ממש צעיר עד גיל 16 בערך ... גדלתי לבית מאוד חרדי אני בת יחידה מה שקשה עוד יותר , תמיד הרגשתי שונה , כאילו אני בגוף או עור של מישהו אחר, כאילו אני לא שייכת לעצמי , וככול שגדלתי הבנתי מה קורה לי ... היו לי שנתיים של דיכאון עמוק , הייתי בתת משקל ולא יצאתי מהחדר , היו לי נסיונות התאבדות אבל לאחרונה זה מתחיל להשתפר , ההורים שלי סוף סוף קלטו מה אני עברתי , והעבירו אותי בית ספר .. כמובן לעוד אחד דתי , אבל לפחות לא חרדי , אני רואה גם פסיכולוגית והיא עזרה לי לצאת מהדיכאון... אנחנו עדיין בתהליך של זה ..
אני תמיד הייתי המוזרה , השונה , החברה היחידה שהייתה לי זה היה מערך חברות של : אחרי בית ספר - החברות הכי טובות , בבית ספר - הייתי סימן המטרה שלה ,
ספגתי את המקום הדתי בצורה ממש רעה , של איומים והפחדות מאז שאני זוכרת את עצמי , ואני מבועתת מהמקום שבו הייתי לפני שהתחלתי לראות פסיכולוגית ...
אני כבר בסוף ההתבגרות , ויש לי המון ירידות בזמן האחרון כי אני מוצאת את עצמי נפגשת עם עוד ועוד סיטואציות שמשקפות לי את המציאות ש ....
אני טראנס , וביסקסואלית , ואין לי עם מי לדבר על זה , כי זה התחושה הכי מתסכלת לחיות ככה , זה אוכל אותך מבפנים , ואין לי אף אחד לדבר איתו על זה ... מבחינת ההורים שלי , אני בטוחה בהכי גרוע כי הם בכול זאת חרדים - ממש ממש דתיים, ואני פוחדת , אני חיה במתיחות תמידית , ואני לא יודעת מה לעשות ...
ואני לא מאמינה שאני כותבת את כל זה פה , כי מעולם לא שיתפתי ככה ...
והרגע יצאתי מהארון בפני כל מי שקורא את זה , ואני פשוט בוכה כרגע , ביליתי את השנים האחרונות בניסיון הדחקה והתעלמות מכול התחושות האלו , ואני מוציאה אותם החוצה בפעם הראשונה