את אומרת שאת לא יודעת אם את רוצה לצאת מזה אבל מנגד אפשר לשמוע רק כמה שההפרעה הזאת מביאה איתה רק רע והורסת ופוגעת לך בכל תחומי החיים. אני לא חושבת שיש ברירה אלא לרצות לצאת מזה ...חיים כאלה אומללים הם לא חיים. את סובלת כרגע המון ומעמיסה את כל האשמה על עצמך אבל זה מאוד קשה להיות בשליטה ו"לבחור בחירות רציונליות" כשההפרעה מנהלת אותך ככה. הלוואי שתוכלי להוריד מעצמך את האשמה ולכעוס על עצמך קצת פחות.. מקווה שתמשיכי להתאמץ וולתת הזדמנות לטיפולים ולהמשיך לראות את היופי בדברים הקטנים כמו השקיעה שהעלת לכאן.תיעזרי בחברות שימשיכו להראות לך טעם בחיים♥ את חזקה ואת מסוגלת♥

אביה יקרה, עצוב מאד לקרוא על התקופה הקשה שאת בתוכה... מעבר להפרעת האכילה המייסרת, שומעים את תחושות האשמה שרק מכבידות עוד יותר. ברור לי כמה קשה בתוך תקופות ותחושות כאלה להאמין שיכול להיות אחרת, טוב יותר, אבל לחלוטין אפשר ויהיה אחרת. אני מקווה שבקרוב ענני הסערה יחלפו, השמיים יתבהרו, והדברים יראו קצת אחרת, ושתוכלי להתבונן על עצמך בחמלה ובהבנה.