אני לא מאמינה בזה שאני חולה בכל פעם שמישהו אומר לי את זה אני לא מאמינה , זה לא נראה ולא נשמע לי הגיוני אני הרי שמנה איך אפשר לומר על בנאדם שמן שהוא חולה? אני חולה? ממש לא. אם הייתי חולה אז הייתי רזה ויפה , אבל אני לא . אני כל כך שמנה ומכוערת שבכל יום אני בוכה אחרי שאני אוכלת , אני שונאת לבכות אני שונאת להקיא אני שונאת את עצמי ואת איך שאני נראת כשאני מסתכלת במראה. אני שונאת להסתכל על עצמי במראה בכל יום ולבכות עד שכבר לא ישארו דמעות וכשאני יוצאת מהבית לחייך לעולם כיאלו הכל טוב ויפה. אנשים לא רואים כמה עצוב וכואב לי? אנשים חושבים באמת שאני שמחה? אני מזייפת חיוך מהבוקר עד הלילה , ובלילה מרטיבה את הכרית מדמעות.
אני לא נמצאת במשקל נמוך והם יודעים את זה , אז למה להפוך אותי לחולה אם אני לא חולה ושאני לא במשקל נמוך? הם לא רואים טוב ואני יודעת שאני צודקת , אני לא במצב מסכן חיים ואני גם לא במשקל נמוך אז למה בוער להם לפגוע בי ככה ולרצות לאשפז אותי? ואני לא מדברת כמו חולה , בא לי לצעוק את זה שהם יבינו שזה לא הגיוני ואיך אפשר להסתכל עלי ולהגיד לי דבר כזה כשאני נראת כל כך נורא?
אני כועסת ומאוכזבת מכולם, ממתי להרזות זה לא בסדר? ממתי מעירים לבנאדם שירד או יורד במשקל? זה לא משהו שאני יכולה להבין אותו , לא כרגע.
אני לא רוצה לעזוב את "המחלה" לא אכפת לי מה ההשלכות של זה, לא אכפת לי אם הגוף שלי יפגע או נפגע אני רק רוצה להיות רזה ויפה.
אני לא מוכנה לשחרר אני לא רוצה לתת לאנשים לעזור לי , אבל יש משהו מבפנים שרוצה לתת שיעזרו לי. אני רוצה לרדת כמה שיותר לא משנה כמה , לא משנה עד מתי פשוט לרדת הכי נמוך .
אני לא רוצה שיאכילו אותי בכפייה ולא רוצה שוב זונדה, אני רוצה להיות רזה למה לא עוזבים אותי בשקט?
בא לי להעלם ובא לי לבכות עד שארדם, פשוט שיעזבו אותי בשקט לא משנה מה יהיה . שיתנו לי פעם אחת להרגיש יפה ושלמה עם עצמי גם אם זה במחיר כבד.
תודה שוב שנתתם לי לפרוק