אז השתגעת, אז מה? אסור?
למה זה צריך להיות כזה סיפור? למה זה צריך להיות בושה?
כל אדם יכול להשתגע, כמו שכל אדם יכול להתעצבן או להרגיש מבוכה, זה מצב פסיכולוגי כמו כל רגש או מצב רוח אחר,
ומותר לטעות, ואם לא עשית דברים בלתי הפיכים, אז הטעות יכולה גם לא להיות נוראה בכלל, גרפיטי שעשית על הקיר בחדר עם ספריי, זה דווקא מגניב, אפשר לחיות עם זה, זה לא שרצחת מישהו כמו שפתאום נראה שכולם טוענים.
ואף אחד לא אומר לך שהיית גיבור, ולמרוד נגד השב"כ זה לא משהו שהוא שגרתי, כולם מכים את השד השחור בברזלים, וזה מתחיל באישפוז (ואני מלפני המהפיכה של ליצמן) וממשיך אחר כך בסביבה הקרובה - המשפחה שתומכת אבל לא יודעת איך לקלוט אותך ואומרת לפעמים דברים שהם בולשיט כמו להגיד שהמצב הנפשי שלך מתדרדר בלי שהוא באמת מתדרדר, או להגיד שיאשפזו אותך שוב אם לא תשטוף כלים או תמצא עבודה וכל מיני דברים. ויש גם את המעגל של החברים, החברים הטובים דווקא, זה שאתה עדיין בקשר איתם, אתה גם תשמע מהם סטיגמות ואחרי האישפוז גם עם הקשר לא מתנתק נוצר ריחוק כזה, ודווקא לפעמים כשאתה צריך אנשים.
ואני פשוט חושב שכל זה לא נכון, כי אם לא קורה שום דבר, אז אתה לא צריך להרגיש רע על זה שהשתגעת או להרגיש בושה מזה.
למעשה, אם היתה לך חוויה שבה פתאום תפסה כריזמה מטורפת או היה לך סרט טוב או שהתחיל לך סרט והסתדרת איכשהו וגילית תושיה ויצירתיות והתקדמות פסיכולוגית בזמן השיגעון, למה שלא תרגיש גאווה מסוימת? איפה הפסיכולוג שילחץ לך את היד בסוף התהליך ויגיד לך, כל הכבוד עברת את זה ועברת את זה בגבורה, אתה יכול להיות מאד גאה בעצמך. ורק... אל תחזור :)

כי זה גם יוצר את הזומביות של אנשים את ההסתגרות אחרי זה בתוך עצמך, אז היה לך שיגעון אז מה? אולי תהיה גאה בזה שאתה שונה ומיוחד במקום להתחיל לחשוב שמשהו בך לא טוב? ואם היה לך יתר לחץ דם? ואם עברת וברוך השם אתה עדיין חי אחרי התקף לב? זה אומר שמשהו בך לא טוב? אז למה אם השתגעת זה נורא וצריך להוקיע אותך מהחברה או משהו?

ולכולם יש משהו או פגמים פסיכולוגיים, לכולם יש תקופות רעות ויש לחצים ויש כשלונות לפעמים ואף אחד לא תמיד צודק, אז למה לא לקבל את הזכות הזאת להשתגע בלי שזה יהיה סיפור או להשתגע בלי שזה יהיה בהכרח רע רק מגלל שהשתגעת ובלי קשר למה שזה עשה לך. כי יש אמנם את השיגעון הראשון וזה מבשר שיש לך סכיזופרניה אבל שגעונות אחרי זה יכולים להיות גם חיוביים ויוצרי התקדמות, אז למה ישר לשלול ולהגיד שזה רע? אולי היה לך טריפ מדהים שאם היית יכול להעביר את זה לוירטואל ריאליטי - אנשים היו מוכנים לשלם מיליונים על כרטיס?

אז מבחינתי לפחות, זה בכלל לא נורא שהשתגעתם. יכול לקרות לכל אחד, עשיר או עני, חכם או טיפש, ראש ממשלה או מלצר, בן או בת, צעיר או מבוגר. העיקר שעברתם את זה בלי טראומות ואולי קיבלתם גם ניסיון ייחודי בדרך. חלק מההתמודדות עם הסכיזופרניה זה לא להרגיש רע עם זה שאתה סכיזופרן ולא להרגיש כאילו זה סוף העולם אם שוב פעם איבדת את דעתך בלי שקרה איזה משהו באמת רע כתוצאה מזה, וגם אם קרה משהו רע....... זאת המחלה כמו שאומרים, זה עצוב קודם כל, דבר טרגי שקרה, צריך לתמוך באדם הזה שהטרגדיה קרתה לו ולא להתייחס אליו באמת כאל רוצח, אלא כאדם שהיה חולה והחליט מגלל שגעון לא טוב. לדעתי, זה הפחד הגדול של הרבה סכיזופרנים, שזה לא יגמר בלי כלום ושמשהו רע יקרה בפסיכוזה. בכל זאת זה קצת אקראי ולא נשלט גם אם אתם עדיין שם.

שיהיו חיים טובים לצד הסכיזופרניה תוך קבלה שלה כחלק מההתמודדות איתה
ותודה שקראתם את הפריקה הזאת
צל לילה