מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהעזרה עם חברה אנורקסית.

עזרה עם חברה אנורקסית.

25/12/19 2:21
9 תגובות

חברה שלי מאושפזת תקופה ארוכה במחלקה להפרעות אכילה...היא לא הגיעה עדיין למשקל יעד וגם רחוקה ממנו בעיקר נפשית, היא לא מסוגלת שמזכירים לה אותו ומרגישה שלמטפלים שלה מה שחשוב זה רק המשקל יעד ולא ההתקדמות הנפשית...היא אומרת שברגע שיתחילו לעבוד איתה על הדברים שמסביב ולא להזכיר לה את משקל היעד שלה בכל רגע היא תוכל יותר להתשתפר ואז העליה המשקל לא תפריע לה כל כך...רציתי לדעת אם החשיבה שלה היא 'חשיבה אנורקסית' וצריך להמשיך להזכיר לה על המשקל (שאני אזכיר לה את זה כמו המטפלים) או שפשוט לשחרר מזה קצת ולעבוד איתה על דברים אחרים....אציין שעבדנו איתה בדירבון הפסיכולוגית על חשיפות לאוכל ובאותו שבוע ירדה במשקל ובעקבות זה העלו לה משמעותית בתפריט וזה ריסק אותה עד עדי כך שהיא רוצה לפוצץ את האישפוז.... חשוב לציין, שאני מלווה אותה בהכל ודמות משמעותית ומשפיעה,אסור לי לעשות טעויות.או לפחות למזער כמה שאפשר.
האם להתעקש איתה להגיע למשקל יעד ואז להתחיל בחשיפות והתקדמות נוספת לעולם שבחוץ או שפשוט אפשר לשלב גם וגם ולא להזכיר לה את משקל היעד בתדירות גבוהה......אשמח ממש לעצה!!


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
25/12/19 7:28

יקירה, אני מבינה שאת חברה שלה ושאת מהווה גורם תמיכה משמעותי עבורה. כדאי להבין שה״התעקשות״ על משקל היעד היא כנראה עקב המצב הבריאותי אבל גם שהמצב הנפשי מאד מושפע מהתת -משקל ותת-תזונה. כלומר, כשמגיעים למשקל היעד לרוב ה״יחשיבה האנורקסית״ נרגעת מעט ואפשר לעשות עבודה פנימית מנטלית ריגשית. גם מבחינה קוגניטיבית יש הטבה ויותר הבנה של המצב. לי נשמע שכדאי שתישארי בגדר החברה ולא תהפכי לאחת המטפלות. אין צורך באמת וזה לא מה שיעזור לה בתהליך. זה מאד מאתגר, כנראה במיוחד עבורך, להיות לצידה. להכיל, להקשיב, ולהשאיר לצוות המטפל לעשות את ההתערבות הטיפולית כשאת שם מחזיקה לה את היד ותומכת בתהליך הקשה שהיא עוברת. כלומר, לא כדאי לדבר איתה על המשקל או על האכילה. להיפך, לדבר איתה על דברים אחרים הקשורים לחייה. לעשות איתה פעילויות אחרות, לצבוע מנדלות, לשחק במשחקי קופסא, להציע לה לכתוב את המחשבות ורגשות, לשמוע מוזיקה. אני מקוה שזה עוזר מה שאני כותבת. תודה שנעזרת פה. נשמע שהיא מאד חשובה לך ואני מאחלת לכן זמנים שמחים, טובים ורגועים יחד. תשמרי על עצמך.

Rr
25/12/19 16:06

שכחתי לציין משהו שכנראה מאד משמעותי והוא שהחברות שלנו נוצרה בעקבות ההפרעת אכילה (סיפור ארוך) ואני גדולה ממנה ב5 שנים. אז ככה שזה אולי משנה את הסיפור.

1232123
25/12/19 10:13

היי, מצטרפת לדבריה של מיכל ובתור אחת שמתמודדת , זה כן עוזר כשחברה שלי פשוט חברה שלי ולא הופכת לעוד אחת מהמטפלות ו"נוזפת" או "משגיחה" עליי ופשוט עושה איתי שטויות וצחוקים כמו פעם...בהחלט כדאי להסיח את דעתה ולעשות דברים כיפים אבל עם תשומת לב מכך שזה לא יגרור הסחה מהדאגה לעצמה. הכוונה שלי היא שכשאתן מבלות ביחד , וכפי שאני מבינה זה דברים שלא כוללים אוכל או יציאה למסעדות ודברים מוגזמים , כן לשים לב שלא עוברות יותר מדי שעות בלי אוכל או שיש פעילות אינטנסיבית של ספורט או כל דבר כזה שיחזק את ההפרעה ויגרור עוד ירידה במשקל... אני מעודדת אותך אולי ליצור שיח על העתיד והדברים הטובים שטמונים בו כדי שיגרום לה לחשוב ולהיות בציפייה ותכנון לעתיד וידרבן אותה שיש בשביל מה לחיות... אני לא יודעת באיזה גיל אתן אבל דיבורים על צבא\שירות משמעותי או טיול בחול שתרצו לעשות ביחד או מה תרצו לעשות כשתהיו גדולות ומה תרצו ללמוד זה בהחלט עזר לי אישית!:) בכל אופן, מחזקת אותך מאוד ובאמת עושה כיף לקרוא ולראות כמה את דואגת לחברתך. את מקסימה ואם תצטרכי עוד משהו את יכולה גם לדבר איתי בפרטי אם תרצי:) המון בהצלחה!!

1232123
25/12/19 10:25

ואני מציעה לך להפחית מהכובד והאחריות שאת שמה על הכפתיים שלך! כן יש לך השפעה וזה נכון שאת משמעותית לה אבל אם תעמיסי על עצמך יותר מדי את לא תתרמי לא לך ולא לה.... תדאגי גם לעצמך ואל תהיי קשה עם עצמך את משתדלת לעזור כמה שאת יכולה ובסופו של דבר התהליך הזה דורש הרבה עבודה קשה שלה ולא הכל את יכולה "לתקן"... את אומרת "אסור לי לעשות טעויות" וזה בטח יוצר סביבה מתוחה וזה כמו ללכת על ביצים... זה נכון שצריך להיזהר עם מה שאומרים ועושים אבל את גם אנושית ובסופו של דבר אין לך כוונות רעות ואת לא רוצה להרע לה.. אני גם "תפסתי" את המטפלות שלי וחברות שלי לא פעם ולא פעמיים ונפגעתי מהן אבל בסופו של דבר למדתי לשחרר... אם היא ממש תסתכל בזכוכית מגדלת היא תוכל למצוא טעויות שאת עושה ולקחת כל דבר קטן שתגידי למקום לא טוב... זה גם חלק מהעבודה. ללמוד שלא כל אמרה נועדה לפגוע בה וללמוד לשחרר מלחפש את ההפרעה בכל פינה וכל משפט או מילה

פפפפ
25/12/19 12:09

ככה זה עובד כנראה, היום במבט לאחור יותר מבינה את זה שקודם לעלות ואז נדבר...זה עניין של חיים ומוות לפעמים

שמילפיל
25/12/19 18:12

מבין לליבך, אני יכול לומר לפחות על עצמי שגם לי יש נטייה להסחף ורצון "להציל" ואז להתערב. יכול לכתוב שדווקא לפעמים אי התערבות בנושא יכולה להועיל כדי לשדר לאדם שלא הכל זה ההפרעה, שיש עולם מחוץ לזה . מה גם שאם היא מרגישה רדופה אז להצטרף לצד של המטפלים רק יגרום לה הלתרגז או להתבאס עוד יותר. יותר יעזור באמת כמו שהציעו שתביאי, גם אם זה קשה- וזה קשה- את החלקים האחרים. שעדיין יש אפשרות למשחק ולהנאה מעוד דברים. שלא הכל הפרעת אכילה. דבר שדי מרגישים כשנמצאים בזה. זו מתנה ודבר גדול עבורה שיש לה אותך.

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
25/12/19 19:02

חייבת לאמר לכולכם.ן שהתגובות שלכם.ן מאד מרגשות. אמיתיות. תודה

פפפפ
26/12/19 15:54

היום.. שאני כבר יותר רחוקה מהדבר הזה..כן עוד בפנים מעט, אני אומרת לך שהרבה יותר טוב לי עם אלו שהקשיבו, שמר על החברות. צריך לתת למטפלים את המקום שלהם ולשמור על המקום החברי , לדעתי כמובן.

rlaptn
27/12/19 16:35

מצטרפת למגיבות\ים מעליי. אם את רוצה להמשיך להיות שם בשבילה, הניחי את נושא המשקל והאכילה בצד. עם כל הרצון לעזור, התערבות מצידך רק תגרום לה להתרחק. נסי לחשוב על זה ככה - כל עוד יש לך מה לשפר בעצמך, נסי להמנע מלשפר אחרים.