מנהלי קהילה

מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילהאין לי כוחות יותר

אין לי כוחות יותר

Skinny

29/12/19 17:10

3 תגובות

אין לי כוחות להתמודד יותר אין לי כוחות יותר לאכול , אין לי כוחות לחייך ולהראות שהכל טוב אין לי כוחות לחיות אין לי כוחות לדבר עם אנשים. אין לי כוחות לעשות דברים שאהבתי לעשות . אני שוכבת במיטה ולא רוצה לעשות שום דבר אני לא רוצה לעשות שום דבר.
אני שונאת ברמה מטורפת את איך שאני נראת הסתכלתי על עצמי במראה ונגעלתי בכיתי כל כך הרבה שהעיניים שלי הפכו להיות אדומות. אין לי כוחות יותר לחיות עם עצמי .אני רוצה להיות חולה ולא אכפת לי שאנשים יהיו בהלם מזה לא אכפת לי מהפגיעות בגוף, אם אני יהיה חולה אני יהיה רזה ויפה ויהיה לי טוב אני יהיה מאושרת. אני רוצה להיות הכי רזה הכי רזה מכולם אני רוצה להסתכל על עצמי במראה ולראות בעיניים שלי כמה אני רזה.
לא אכפת לי מה יקרה ומה יהיה איתי ועם הגוף אני רק רוצה להיות רזה. אני לא מפסיקה לבכות ולשנוא את עצמי למה אני לא טובה כמו הבנות האחרות שמצליחות לרדת מהר? אני לוזרית ומכוערת אני לא יפה ולא רזה , כל מי שרוצה שאשמין ולאשפז אותי מבחינתי הוא בנאדם רע שרוצה לפגוע בי. הם רוצים ונהנים לראות אותי בוכה? הם נהנים לראות אותי משמינה יותר מימה שאני? הם נהנים לראות אותי עצובה? אני לעולם לא אסלח להם ובמיוחד לא אסלח לעצמי אם אשמין יותר מימה שאני משמינה.
כואב לי כל כך ולאף אחד לא אכפת , רק מזלזלים ומאשימים אותי ואומרים שלא אכפת להם אם יקרה לי משהו שאני ילדה מספיק גדולה בשביל לעזור לעצמי ולעצור לעצמי ושאין דבר כזה לא מסוגלת לשלוט בעצמי.

תגובות

דנה אברמוביץ

30/12/19 9:12

יקרה, מצטערת לקרוא את הסבל שאת חווה. אני מאמינה לך שאת חווה שנאה עצמית איומה ומאמינה בכל ליבך שהשנאה הזו תחלוף אם רק תהיי רזה יותר....אני גם יכולה להבין את הכעס שלך על כל מי שמונע ממך להיות רזה יותר, כי מבחינתך הוא למעשה מונע ממך את האושר....אני תוהה מה את חושבת כשאת קוראת את מה שכתבתי פה. האם צץ בך קול שאומר לך שלא באמת? שהאושר שלך לא יגיע מעוד הרעבה וירידה במשקל? שיש סיבות אחרות, שאינן קשורות למשקל ומראה ומביאות אותך לשנאה הזו? שאת יודעת את כל זה אבל נואשת מלטפל בהן? מה את אומרת?

Skinny

30/12/19 20:17

הקול היחידי שצץ לי זה שאני שמנה , ושלא משנה מה אנשים אומרים על זה שאני רוצה לרדת עוד ועוד אני עדיין צריכה לרדת ושהאושר שלי הוא נמצא באסון ושאם ארד במשקל עוד אהיה באמת מאושרת ואני יהיה שמחה. אין סיבות אחרות אני רק רוצה להיות רזה והסיבה היחידה היא שאני פשוט בנאדם שמן מאוד שנראה זוועה . אני לא רוצה להיות שמנה אבל אם לא יפריעו לי אגיע לרזון שאני חולמת עליו.