מדהיםםםםם. כשאת כבר עם רגל אחת בחוץ לגלות את זה ואוו זה מרגשששש! ואת לאאאאא גרועה אפילו שאני לא מכירה אותך נשמה יקרה... לא מאמינה בגרועים גם אני הייתי ועדיין "גרועה" כאילוווו וגם המוןןןןן אנשים אבל זה ממצוקה מכאב מפחד מייאוש מסבל. והנה לא רוצים שתלכי!! אכפת ממך! אני נוראאאאא מכירה מעצמי את ההפתעה הזאת כל פעם.ואוו כמה מכירה. אני לא יודעת לגבי המאוחר מידי באמת.....כך אמרתי אז לאמא שלי שעכשיו כבר מאוחר מידי אבל המציאות לימים הראתה אחרת...... בצורה שמעבר לכל דמיון.... ולגבי הבעייתיים....שוב, כולנו כביכול "בעייתיים" בדבר כזה או אחר לא...? זה כמו שאומרים שאין ילד קשה, יש ילד שקשה לו... אז אותו דבר ילדים שגדלו... ומבוגרים...לדעתי לפחות. כולםםםם. כולנווווו. :heart:

עכשיו קראתי פוסטים קודמים שלך (אני חדשה פה..) אז עווווווד יותר מדהים ומשמח ועכשיו מבינה לגמרי על מה דיברת..!! ואווווווו.... :kiss::kiss::kiss:

מצער ממש שככה מתייחסים מה אגיד לך... מכירה את זה טוב מאד גם..... לא חושבת שאף אחד מדומיין גם, מה זא...! זה מה שאנחנו חווים מרגישים וחושבים ואני למשל יודעת מעצמי שאני כל חיי עוף מוזר אבל ברמות ולעולם איש לא באמת הצליח להבין על מה אני מדברת כולל מטפלים. אני ככ שונה אבל ככ, עם מלא הפרעות ורגישויות גדולות וסבל גופני ורגשי וטראומות כבדות שברור שאהיה 'אחרת' (כל אחד הוא אחר כמובן! אבל את מבינה מה התכוונתי..) וברוווור שלא נתקלו באחת כמוני (כולל כל המטפלים שאמרו לי כך) ואז יתייחסו אליי מצד אחד באהבה כשאני בצד הטוב שלי ויש הרבה ממנו אבל כשאני מתחילה להגיד אמתתתתת עליי על עצמייייי, או כשאני נכנסת לפאזות קשות שלי וכו אז זהו לא יכולים לא עומדים בזה... וביי ביי כולם הלכו.... :sad:

לא אין לי שום עזרה חיצונית כבר שנים.... רק אני..... לימדתי את עצמי לתת לעצמי את מה שאני צריכה כי ראיתי שמה לעשות אף אחד לא יעשה את זה ולא מתוך משהו לא טוב את יודעת פשוט זה מה שיכולים זה מה שיודעים ומכירים.... בדם יזע ודמעות רבותתתתתת הצלתי את עצמיייייי. מה שפעם רק חיכיתי שמישהו יעשה זאת מישהווווו... ובדרך הקשה ובבדידות, ככה התחלתי ממש להכיר אותי מבפנים לחבק אותי לאהוב אותי לתת לעצמיייי את מה שאני זקוקה ואת כל הרוך וההבנה והאהבה שחיפשתי כל חיי. אני זה מה שיש! וזה הכי חשוב גם. אם אניייייי לא אבין את עצמי או לא אראה עת עצמי אז מה יעזור לי שמישהו אחר...?? זה רק פלסטר.... אז לא, לא הייתי בוחרת בזה.... אבל היות וככה, יש בזה צד נהדר אני חייבת להגיד.... של להיות קרובה עם עצמי ברמה שלא הייתי בחיים שלי. ואני לא צעירה... ודוקא מהבדידות הרווחתי את זה. :smile::heart::smile::heart:

מתוקה את שתדעי שעשית לי ממששששש טוב על הלב….. :heart: אני פחות רגילה לזה כבר שמתעניינים ושואלים וכו, וזה חימם את לבי וגרם לי לחייך בחוץ ובפנים…. :smile::heart::smile:

וכן זאת יכולת שקניתי בעצמי כמו שא אומרת, אבל אחרי שנים ארוכות שעוד התנגדתי ללעשות את זה בעצמי ורציתי בכל מאודייייי שיהיה את המישהווווו הזה. שיציל אותי פיזית ונפשית ושיהיה אפשר להישען עליו וכו ותמיד כשהמטפל שלי דאז אמר שדוקא לתת ממני אליי, לתת לייייי את החיבוק שאני צריכה את האהבה שאני צריכה ההבנה לראווווות אותי במקום לחפש שאולייייי סוף סוף אמא שלי תראה אותי פעם אחת בחיים או בעלי או חברה וכו. מה אגיד לך במקרה שלי זה מה זה לא עבד וכל המציאות הראתה לי וזעקהההה לי שאציל את עצמי ואראה את עצמי ואתן ליייייי ולא אחכה לזה מהחוץ כי די כמה עשרות שנים עוד אלחם במציאות? אבל כשהוא אמר לי את זה וגם עוד מטפלת גוף נפש שתמיד אמרה לי את זה ובעצם עוד מישהי חחח אני נזכרת לאט לאט אז התנגדתי ככ ככ ובכיתי וזעגתי: לא! אני לא רוצה 'מאני לאני' שוב פעם מאני לאני?? האמת גם לא חשבתי שאני יכולה עם כל מה שיש לי וגם התנגדתי לזה זה היה נראה לי נורא עצוב ובודד!! ואני מלאת אהבה בתוכי ולא ייתכן שאהיה ככה לבד! ושוב המציאות הראתה אחרת כל הזמן לא משנה איזה "סלטות באוויר" עשיתי. ואז הלכתי לספרים ולדברים שמהם אני שאבתי את החיבור יותר לעצמי ולמציאוווווות! אבל להגיד שהתרפאתי זה ודאי שלא יכולה להגיד יש את כל הבעיות הפיזיות הפיברומיאלגיה ועוד ועוד ובקושי יכולה לצאת מהבית ויש את הרגישויות האין סופיותתתת בנפש..... אבל יש לצד כל זה פי אלף מקודם שקט נפשי שזאת מילה שלא הכרתי בכללללל. יש קבלה של המציאות יחסית כמוב שזה יום ולילה כבררררר. ויש אהבה לעצמיייי על אמת. שזה אין מלים. אני יכולה להתרגש עד דמעות רק מאהבה אליי ככה מכלום שקורה... מעריכה אותי בכל דבר 'קטן' מטפלת בי כמו בילדה קטנה ואהובה.. וכל זה בימים ורגעים טובים כן,...?? חחחח לא לטעות... הלוואי וכל הזמן... הקשיים האתגרים הכאבים הבדידות זה עדיין לפעמים בלתי נסבל ואני מאבדת את זה ושוב מגיעה ללא יכולה יותר ואין לי כוח יותר ולייאוש וכו... נו אני עוד בדרך..... המשפט מפתח שעשה לי את כל השינוי היה מישהי שאמרה לי: "את אומללה כי את מתווכחת עם המציאות"! ואני ידעתי שזה נכון ובכיתי שאבל זה מה שאני מנסה ולא מצליחה וכו אבל ברוך השם מאז זה יום ולילהההההה ובדיוקקקקק על הנושא הזה שעושה אצלי את כל ההבדל. י ש מה ש י ש!! ולא זה לאאאא קל זה קשה זוועות לפעמים אבל זה עדייןןןןן ממשיך להיות מה שיש!! וההתנגדות שלי לזה- עושה את הסבל. זה- נקרא סבל... :heart:

את מבינה זה כאילו: "הייתי צריכה להיות בריאה ולא מוגבלת ככ. "אמא שלי לא היתה צריכה לזרוק אותי מהבית ולהתעלל בי. "אבא שלי לא היה אמור להתעלל בי מינית ונפשית ולהוציא אותי מבית ספר וצבא והוא לא היה אמור להתאבד. אבל במציאות הכל קרה! וחלק קורה עדיין. אבל אניייי המשכתי להתנגד לזה כאילו אם אני מסכימה למציאות אני 'מאשרת' שזה בסדר?? לא זה לא בסדר מה לעשות אבל או: "לא היו אמורים לעזוב אותי כולם אחרי כל מה שננתי להם כל החברות "הבעל שלי היה צריך לא לפגוע בי בצורה כזאת והיינו צריכים עדיין להיות ביחד "לא הייתי אמורה להיות לבד ככ ומוגבלת פיסית ככ ועם רגישות יתר ועם הפרעת קשב ועם או סי די ועם הפרעת אישיות גבולית, להמשיך.....?? "הייתי אמורה לתפקד בבית להיות עצמאית לעבוווווד ללמוווווד לצאתתתתת החוצה כמו אנשים רגילים "המשפחה שלי היתה אמורה שיהיה לה אכפת ממני. וכו וכו וכו וכו. וכך אני רק הייתי מאמללת את עצמי יותררררר ממה שכבר....! ועדיין היה ממשיךךךך להיות מה ש י ש....:smile: זה היפה והמצחיק והעצוב והאבסורד..