אוי כמה התרגשתי עכשיו אתה מרגש ממש תודה גדולה אין לי מלים...... ובשבילי להישאר בלי מלים זה ואוו. לאט לאט, לא אדע מאיפה להתחיל בכלל.... אני כולי כאב גוף ונפש כאב שחי לו באיזה יקום מקביל אני כאילו לא קיימת לא יודעת איך להסביר בכל אופן תודההההההה לך נשמה טובה!! :heart: ריגשת ככ....

ג'ק יקר... פיספסתי כנראה מה התכוונת... יכול להסביר...? אם הכוונה שגם שונאים את הבדידות וגם אוהבים, אז אני ממשששששש לא, אני הלכתי למות בגלל זה בזמנו. ובינתיים הבדידות רק עוד הרבהההההההה יותר חוגגת לה בלי איש כמעט כמעט, אין כלום וכל הזמן בבית בבית בגלל פיברומיאלגיה ושאר הגבלות וכאבים ואללה איסתור שבגוף אז רק אני לבדי ואין איש להרים טלפון כלום זה כואב רצח. טוב סתם השתפכתי כבר...

לא רק כואב אלא כבר אפשר להשתגע. אחרי חיים שלמים כך וזה רק יותר ויותר בידוד. לבד אני אוהבת להיות ותמיד אהבתי ומעולםםםםם לא היה לי 'משעמם' לא מכירה משעמם אבל יש הבדל בין להיות לבד לבין בדידות ובידוד ממששששש. בידוד אנושי חברתי. חגים כמובן זה השיא להיות לבד בבית כשאני שומעת צהלות ומפגשים פה מהשכנים זה חוצה את הלב. אבל חגים זה לא כל יום למזלי היום יום זה האתגר הגדול כי זה לא נגמר

באמת אפשר להשתגע מבדידות, אני כבר עם ממש דוקטורט מזה. פרופסור לבדידות אני. לא יודע מה השתגעתי ונסעתי לחו"ל!!! בכל אופן אני לגמרי איתך. תקשיבי, היתה לי היום שיחה נהדרת בצ'אט של ער"ן. כדאי לך לנסות. שוחחתי עם מתנדבת שעשתה לי את היום, הלוואי והייתי יודע את שמה, הייתי בא באוםן אישי לתת לה חיבוק ענקי. אישה עם לב ענק. כדאי לך לנסות.

כן ג'ק!!!! כלום וכלום!!! ממשששששש. ואין עם מי ליצור קשר, נכון. כי כולם עזבוווווו. לא לפני שקיבלו ממני עוד ועוד ואהבו אותי ומה לא. עזבו לא יכלו יותר לשמוע את המצוקות שלי וחלק אני ממשששששש מבינה אגב וחלק עזבו פשוט כי פיזית בגלל הבעיות שלי אז לא הצלחתי כבר להרוג את עצמי ולבוא למפגשים לימי הולדת וכו וכו ואז הפסיקו להזמין בצדק כי ידעו שאני במצב חמור ולא יוצאת מהבית וכו ונעלמוווווווו..... למה?? אחרי כזאת חברות מדהימה ואהבה גדולה והדדית! אתה יודע כמה זה כואב?? שורף לי את הלב לא התרפאתי מזה.מה אין טלפון? אין ווטסאפ? אתן לא יכולות לקפוץ רגע אליי, משהו....?? לא זה פשוט ככ כואב ואני מודה: לא מבינה את זה זה.כואב כואב כואב כואב. והמשפחה שלי זה בכלל סיפור כי זה אמא אח ואחיינית זהו. שאמא זאת שזרקה מהבית ולא היתה איתי בקשר 8 וחצי שנים עד שאנייייי בזמנו חידשתי את הקשר ובאתי אליה והכל. פתחתי את הלב שלי למרות הפציעה האיומה. אבל גם, כשידעה שרציתי למות בזמנו, וממששששש, לא באה ולא כלום. עד היום לא יכולה להגיד מה עובר עליי כמובן וכלום. רק אם אני פוצי מוצי קצת בווטסאפ אז זה בסדר. לא התראינו שנים עם המשפחה. אין מי, בקיצור. ויש בעל אבל אין בעל ולא אכנס לזה כרגע כי זה נושא כאוב מידי. אז הבדידות חוגגתתתתת לה. בגאון. ואני מותשת. פיזית נפשית אני מותשת כבר.

מחמם את לבי והוא זקוק לזה ועל זה אני מודה ומעריכה ככ כמה לא מוהן מאליו ואוווו.אני אוהבת אותכם... הרבה כאב.... והלב יוצא ואוהב. :heart: