אני בוכה כי זה קשה... כי אני יודע מה זה שאתה רוצה למות. שרק יניחו לי כולם שעשיתי טעות. ואני רוצה לומר לך שהכל יהיה בסדר. אבל אני לא יודע מה יקרה. אז כל מה שאני יכול לעשות זה לתת חיבוק, כאן מעבר למסך, ולומר שאני מקשיב לך. וזה המקום שלך, להודות בכאב. להרגיש שאת רוצה למות, שרק יניחו לך כולם. ואת לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות. ואת עושה את מה שאת חושבת שנכון, בין שכן בין שלא. וזה כל מה שיש לנו. כשהייתי במקום הזה, שרציתי למות, שרק יניחו לי. הדבר שהביא אותי למקום הנוכחי שלי, שאני שמח איפה שאני, שאני רוצה לחיות , שיש לי חלומות למחר ולעתיד שלי. הדבר שהביא אותי לשם, זה לעשות את הדבר שנראה לי נכון, ואז הדבר הבא שנראה לי נכון, וכן הלאה, צעד אחרי צעד, ולפעמים טעיתי ונפלתי אחורה, ובכיתי, ואז קמתי ולקחתי עוד צעד. ואחרי מספיק צעדים ונפילות והקמה ועוד צעדים, הגעתי למקום יציב וטוב לי. ועכשיו את במקום רע, אבל זה לא אומר שזה לנצח. אני מקווה ומאמין שזה רק זמני, ובעתיד אם תמשיכי לפעול, תביאי את עצמך למקום יותר טוב. אני מאמין בך.

שלומית גם אני שולחת חיבוק ורוצה להגיד לך שאת מאוד אמיצה בעיני. את פועלת לשינוי המצב. זה קשה מאוד וראוי להערכה רבה. שתפי אותנו עוד, קחי לך קצת זמן ובינתיים שימרי על עצמך יקירה. את בדרך הנכונה

מאמי.... ברור!! איך את לאאאאא תרגישי שאין כוח לעבור אותם, כשזה דברים כאלה כבדים וכשאת מרגישה שמושכים אותך מכל צד ומותשת ופוחדת ומוצפת ככ.... אני מבינה אותך כל כךךךך שומעת כל מילה שלך..... ומה שמעבר למלים. :kiss::kiss::kiss: