היי ארז, ראשית ברוך הבא לקהילה שלנו. אני שומעת ממך כמה זה קשה לך אבל חשוב שתדע שזה נורמלי לחלוטין וחלק טבעי בתהליך. אני גם יכולה להבטיח לך שזה יעבור, ופשוט צריך זמן. אנשים מגיבים אחרת לגמילה מעישון. יש כאלה שדווקא הימים הראשונים ממש קשים להם, יש כאלה כמו אצלך שרק אחרי כמה ימים קלים פתאום נהיה קשה ויש כאלו שפתאום אחרי כמה שבועות נהיה קשה. כל אחד חווה את זה קצת אחרת. חלק נורמלי מאוד מהתהליך זה לחוות ירידה במצב הרוח, ריקנות, לפעמים אפילו עד אובדן הנאה. לרוב זה ברמה קלה, וחולף לבד תוך שבוע שבועיים. לעיתים רחוקות זה נמשך יותר זמן ודורש לפנות לרופא המשפחה ולפעמים אפילו לקבל טיפול תרופתי לאיזון מצב הרוח. חשוב להבין שזה מעין יציאה של הגוף מאיזון ולוקח לו זמן לחזור לאיזון. אבל וזה חשוב מכל בחינה בריאותית אין דבר יותר טוב לבריאות שלך מאשר להפסיק לעשן. סביר כי בעוד שבוע שבועיים זה יתחיל להרגיש יותר טוב. אנשים מפסיקים לעשן ומצפים להרגיש טוב ומצוין כי הרי הפסיקו לעשן וזה בריא, אבל זה בפועל תהליך שלוקח זמן נפשית וגופנית. האם אתה נמצא במסגרת תמיכה של ייעוץ כלשהיא? או נוטל טיפול תרופתי לעזור בגמילה מעישון? התסמינים שתיארת הם חלק מתסמונת הגמילה של ניקוטין מהמוח - יש טיפולים תרופתיים שיכולים לעזור להפחית את התסמינים ולהפוך את התהליך לקל יותר, ולעלות את שיעורי ההצלחה של הגמילה. אם זה מעניין אותך אני יכולה לפרט יותר, ואתה יכול כמובן לפנות גם לרופא המשפחה בקופה ולשמוע יותר. כל הקופות מציעות חינם מסגרות תמיכה באמצעים שונים - חלק על ידי ליווי של הרופא, חלק באמצעות הטלפון וכולם בסדנאות קבוצתיות.

היי ארז! מזל טוב על שבועיים נקיים מעישון! כל הכבוד! לגבי תחושת הריקנות שלך- אני חולקת על אלן קאר שאומר בספר שלו שאין כזה דבר ריקנות מכך שלא מעשנים. ---אני חושבת על זה ככה : הריקנות היתה קיימת עוד קודם אבל העישון איכשהו עימעם אותה והסווה אותה. למה? כל פעם שהדלקנו סיגריה- לקח לנו 7 דקות לעשן אותה [ועוד לא דיברנו על לצאת החוצה עם הקפה, להכין אותו...] עכשיו תכפיל 7 דקות לסיגריה בכמות הסיגריה שעישנת. במקרה שלי- עישנתי 3.5 שעות משעות הערות שלי כל יום!! זה המון המון המון זמן. הסוד המדהים הוא- שעכשיו התפנה לך גם זמן וגם כסף, ועם שני אלו אתה יכול לעשות המון דברים ולהנות ולחזור לתחביבים, להתחיל מיזמים, לקרוא ספרים, להתאמן ומה לא.... מקווה שהתשובה עזרה :-)

הי ארז אני מצטרפת לברכות ולמה שכבר כתבו לך עשית צעד שאתה תודה לעצמך עליו והגוף יודה לך עליו כל הזמן. תעריך את עצמך על הצעד החשוב הזה - אמנם לא פשוט להיגמל אבל אל תשכח למה החלטת לעשות את זה בטוח היו לך סיבות טובות. חשוב באמת לזכור שתסמיני גמילה הם זמניים ובטווח הארוך משפרים את הבריאות הפיזית והנפשית. מה עוד אתה יכול לעשות כדי לעזור לעצמך להרגיש יותר טוב? אולי פעילות גופנית מהנה ומרגיעה? האם סבלת בעבר מתופעות דומות?

הי ארז, יאוש הוא האויב הגדול של הנגמל. ברגעים קשים כאלו הייתי שואל את עצמי "אתה רוצה לחזור להיות מעשן?" התשובה הייתה ברורה וזה נתן לי כוח להמשיך בגמילה. זכור שכל חשק לסיגריה, גם הגדול ביותר, עובר אחרי כמה דקות. עם הזמן התדירות של זה תרד עד שתעלם לגמרי. אצלי למשל, שנתיים וחצי גמול, רק המחשבה על סיגריה מעלה בי גועל. וזה מה שזה - גועל אחד גדול. ה"הנאה" שאתה מפיק מהעישון אינה אלא הרגעה מהרעב לסם הניקוטין. עם השעמום שבא עם הפסקת ההרגל יש למלא בתוכן מענייין - טפח תחביב ותראה איזה יופי שכמה זמן התפנה לך בלא להיות מעשן. את תחושת הריקנות לצערי אני והרבה אחרים החליפו באכילה, אבלאחרי זמן השתלטתי על זה ואיזנתי את הבולמוס והנישנושים המיותרים בנישנושים בריאים (גזר אמרנו?). אולי אתה תשכיל למלא את זה כבר על ההתחלה בספורט או פעילות פיזית כלשהי. יש כ"מ שיטות של אנשים להתמודדות - אחד אומר לעצמו "היום אני לא מעשן" - כל יום. אחר אומר "למה לי לשרוף כ"כ הרבה כסף על הרס עצמי", ומישהי יכולה לומר לעצמה "עם ריח כזה דוחה אני גמרתי". תמצא לך את הנקודה הכואבת ביותר שהיתה לך כמעשן ותאחז בה להתמודדות. בהצלחה