משה יקירי קודם כל ברוך הבא לפורום שלנו. צר לי שאתה מרגיש כל כך רע ומיואש. נכון, לא הכל טוב וכשאתה חולה הכל נראה הרבה יותר רע. בכל זאת, עשית טוב כשבחרת לכתוב פה. כתבת מעט, אבל המילים שלך מביעות הרבה צער וכאב. חשוב לי שננסה פה ביחד לתת לך תחושה שאתה לא לגמרי לבד, יש בפורום אנשים נפלאים שבחלקם עוברים חוויות דומות לשלך אבל מוכנים להקשיב לך לחלוק עמך את הכאב וגם לייעץ מניסיונם האישי. וגם מתנדבי ער"ן נמצאים פה בשבילך. התחלת לשתף אותנו- אני אשמח אם תמשיך, תחלוק איתנו את מה שאתה חש ואני בטוחה שתקבל תגובות אוהדות ותמיכה . תרגיש טוב ולהתראות רינה מתנדבת ער"ן

מצער לשמוע אחי, כואב הלב עם מה שאתה מתאר ומספר על מה שאתה מרגיש ועובר.. חשוב לתפיסתי לנסות לראות שחלק מהדברים הם הכללות.. כמו שהמדינה מושחתת, בעוד שאף שבאמת שומעים לא מעט על שחיתויות, רואים פה ושם אנשים טובים, שמושיטים יד ונותנים כתף ועושים מעל ומעבר.. בנוסף, לא כולם בזוגיות, וחלק מאלו שבזוגיות היו מוותרים עליה בשמחה... הבדידות לדעתי פחות קשורה למשהו חיצוני, ויותר לתחושה פנימית שלנו.. כשאנחנו מרגישים בודדים ונטושים, המציאות מוכיחה לנו שזה "נכון".. אם נרים עיניים ונרגיש חלק מכל מה שיש, כל מה שיש, יופיע במציאות שלנו. וזה יכול להיות פורום שחברים בו רואים אותי ועונים לי, ויכול להיות חבר שאני נזכר בו ונפגש אתו, ויכול להיות נהג אוטובוס שמחייך אלי לאחר שאמרתי לו בוקר טוב, ומישהו בעבודה, או בתחביב או לימודים שאני מוצא ומשתף שם פעולה עם אחרים, ועוד אינסוף אפשרויות שמתגלות וצובעות את חיי.. כמובן שבנוסף אפשר לפנות לצאט שלנו או לשוחח עם מתנדבי הטלפון, או לפנות, אם מרגישים במצוקה, לעזרה של מטפל או עובד סוציאלי, או מה שלא יהיה, העיקר שבסופו של דבר הוא אדם שאתו אני בקשר, קצר ככל שיהיה, ויוצא ממחשבות הבדידות..