למה הפסקת את הכדורים מלכתחילה? אנשים משחקים בטיפול התרופתי ואז מדווחים על נפילה, תקפידי לקחת את הכדורים כי יש סיבה שאת לוקחת אותם, בתקווה שגם הפעם זה יאזן אותך.

הבריאות שלך יותר חשובה מהמשפחה - אני ניתקתי קשר - אל תפחדי לנתק קשרים - ליצור קשרים אחרים לעזוב מקומות או אפילו את הארץ קחי סיכון ממילא את סובלת ...

היי, קודם כל זה טוב שיש לך השערה מסוימת בנוגע למקור החרדות. אבל א. קשרים עם בני משפחה הם מורכבים מטבעם ואנחנו נצטרך קצת יותר מידע על מה מעיק עליך בקשרים עם המשפחה שלך, זה רק עם ההורים? איך הקשרים החברתיים האחרים שלך? ב. בהנחה שאכן מקור החרדות הם היחסים עם המשפחה, מה יקרה אם תעזבי למשך חודש-חודשיים את הבית ותעברי למשל לדירה קטנה בשכירות לתקופה קצרה או פיתרון דיור אחר, אני חושב שזה עשוי להיות ניסוי חשוב. ג. חרדות למינהם יכולות להיות מאד לא נעימות, בעיקר כשהם חוזרות ולא לגמרי מובנות, אני מקווה שתחזיקי מעמד ושזה ישתפר לך. יש תקופות שזה יותר מבתקופות אחרות? כמה שנים זה כבר נמשך? יש איזה אירוע או משהו בולט שקרה כשזה התחיל?

אין דבר כזה שהחרדה או הדכאון באים מבחוץ. הם באין מבפנים. את צודקת שהמקור שלהם מהילדות. מהיחסים עם ההורים.מהבית. אבל הם לא המקור, הם רק הזרז. המלחמה הזו היא שלך לא שלהם. יפה שניסית להפסיק כדורים וזה אכן פותח תיבת פנדורה מעוררת פלצות. נדרש כוח וחוסן מוטרף לעבור את התקופה השחורה הזו. כשעוברים מתחילה להתבהר התמונה גם למקורות הדכאון והחרדה ולמה חייך הם כפי שהם היום. באמת. מוזמנת לדבר אוכל אולי להבהיר יותר

שלום לך יקרה, קראתי בעצב וגם עם הרבה תקווה את מה שכתבת. חרדה ודיכאון הן מחלות לעיתים ניתן למגר אותן לגמרי ולפעמים לוקח זמן ליצור את התהליך הנכון עד לריפוי. יתכן גם מצב שבו החרדה לא תעלם לחלוטין מחייך אבל משכי הזמן שילכו ויגדלו בין פעם לפעם יאפשרו לך לחיות חיים מלאים וטובים. הורים הם אכן שיעור גדול בחיים. ישנו משפט שאין לי מושג מי אמר אותו אבל הוא אומר כך "ילדות היא תקופה שאנחנו צריכים את כל החיים אחר כך כדי להתגבר עליה. לצערי, רובנו "התברכנו" בהורים שהגיעו להורות שלהם איתנו עם "תיק כבד" של זכרונות, קשיים ומצוקות שהאפילו על האופן שבו אנחנו גדלנו. אבל האם אנחנו נאלצים "לסחוב" את התיק שלהם יום יום - לא!!! ממש לא!!! - איך נפטרים מהתיק הזה אם כן? ראשית, וכתבתי על כך בתחילת התשובה אני מרגישה הרבה תקווה מתוך מה שכתבת עצם העובדה שיש לך פסיכולוגית שאת יכולה להרגיש אתה בטוחה אומרת שלמרות מה שעברת יש לך יכולת לבטוח באנשים ולהקשר ולחוות חוויות אנושיות שונות לחלוטין מאילו שעברת עם הורייך וזה כבר סימן מצוין. שנית, נשמע שלמרות הייאוש את בחורה עם הרבה כוחות ולא מרימה ידיים אלא ממשיכה לחפש, להיעזר ולהתמודד ואף מצליחה בכך. המצב עדיין רחוק ממושלם אבל כבר הרבה יותר טוב. בעניין ההורים מציעה לך להוסיף קורס שיש בו מימד רוחני ומעשי כמו "שיטת העבודה" של קייטי ביירון - זו שיטה שתאפשר לך באמצעות תרגול להבין את מקומם של הורייך בחייך כיום ולאן את רוצה לקחת את הקשר הזה. מה דעתך?