מנהלי קהילה
חוסר תפקוד מוחלט וציפרלקס
שלום
התחלתי לקחת היום, ציפרלקס חצי כדור, 5 מ"ג.
אחרי 10 ימים, אמורה להעלות ל- 10 מ"ג.
רשמו לי גם מירו בערב וקלונקס.
השאלה שלי, אם ציפרלקס יכול להוציא אדם מבור שחור ועמוק בו הוא נמצא ?
אני מבינה שהוא לא יתן לי אושר או שמחת חיים.
אני כרגע לא מתפקדת בכלל, בשום צורה, לא מסוגלת לעשות כמעט כלום, אפילו דברים פשוטים ויומיומיים.
הכל נראה בלתי אפשרי לעשייה, אין שום אנרגיה.
אחרי ארועים טראומטיים שעברתי, שעוד לא הסתיימו ואם בכלל יסתיימו....זאת שאלה...אני חיה - מתה.
דיכאון שכמובן לא מגיע לבד, עם חברים, מחשבות כפייתיות, הרגשה שהראש והגוף לא עובדים ביחד, ניתוק במצבים שאני עושה משהו ואחר כך לא בטוחה, אם עשיתי, כי הראש היה במקום אחר.
ההרגשה שהמוח עושה כל הזמן איתחול מחדש כמו במחשב.
ספקות בכל פעולה שאני עושה, בדיקות, ניתוקים שבהם את לא מבינה, מה נמצא מולך במשך דקה - שתיים, שטיפת ידיים אחרי שאני רק מסתכלת על משהו לא נקי , כי בראש יש מחשבה שנגעת בזה...וזה מטורף.
עוד דברים נחמדים כאלה....שגורמים לרצות למות כי את מבינה שכל המוח פשוט השתבש, ואיך חיים עם זה ?
יחד עם זאת, קשה לי לנקות כי ההרגשה שאני נוגעת במשהו מלוכלך, מטריפה אותי, הפחד שאני לא אוכל להיפטר מהלכלוך והחיידקים, לא משנה כמה אשטוף ידיים ואעביר את זה הלאה לדברים נקיים.
גם אחרי שאני שוטפת ידיים, נשארת ההרגשה שלא עשיתי את זה טוב וצריך לעשות שוב ושוב ושוב.
עד שאני כבר לא בטוחה בכלום.
תיאור של הסיטואציה בה אני חיה, או לא חיה.
אם מישהו כאן חווה דיכאון של חוסר תפקוד לגמרי ו/או מחשבות כפייתיות ונטל ציפרלקס, אשמח לשמוע, עד כמה זה עזר ?
תודה לעונים.
שמילפיל
היי סבטה. גם אני עברתי תקופה קשה של דיכאון. חרדות שמשחקות אותך. טקסים אובססיביים וחוסר תפקוד. למזלי אז עוד גרתי עם הוריי שהכילו והחזיקו אותי. בתקופה ההיא נעזרתי בפבוקסיל ומדי פעם קלונקס. זה לקח זמן והיה קשה לעבור אותו כי אתה לא מאמין שתצא מזה. היום כבר יש תרופות יותר חדשות וגם יש שיטות יותר ממוקדות כמו הcbt. אבל בסופו של דבר זה קשה. מחזק אותך. נסי להעזר ולהאחז בכל דבר. תני אמון המטפלים ותלמידי בטיפול התרופתי. אל תמהרי לוותר או לשנות טיפול. לוקח זמן עד שהתרופןת האלה משפיעות. מוזמנת לכתוב. אשמח לעזור
Sveta
תודה על ההתייחסות. הלוואי שזה יעזור, כרגע לא רואה שום תקווה.
Sveta
כנראה שאני בין היחידים שחווה את זה.
YOAV
תני צ'אנס לציפרלקס. גם אם את לא רואה שום שיפור תדעי שבוקר אחד תקומי ותרגישי שחזרת לחיים. אצלי זה לקח 6 שבועות בדיוק ..ורגע לפני שהתייאשתי מהציפרלקס הוא התחיל לעבוד. אל תתייאשי. צריך לעבור את התקופה הזאת.
Sveta
מקווה מאוד. תודה.
שמילפיל
אצלי זה גם לקח זמן. ולא מעט. כבר לא זוכר. גם כמה שבועות. ואצלי זה לא היה בום אלא שינוי הדרגתי שיכול להיות שבהתחלה לא מרגישים אבל אחרי פרק זמן מסויים כשהתברר שיפור אתה מבין בהסתכלות לאחור שכנראה השיפור שפתאום אתה כבר מבחין בו כנראה קשור לתרופה. בהצלחה ולא להתייאש
YOAV
מסכים לכל מילה. השאלה שלי אלייך אגב ציפרלקס זה האם אפשר לקחת אותו עשרים שנה נניח? כי לא נראה לי שיום אחד החרדות או הדיכאון נעלמים. ובכל זאת לא שמעתי שמישהו לוקח ציפרלקס מעבר לשש שבע שנים מקסימום. השאלה מה הם עושים אחר כך?
Sveta
תודה לך.
מור14
רגע אחד תגובה ליואב- לקחתי מעל 12 שנה. אפשר בהחלט כל החיים. יש לזה מחיר. אני הפסקתי. נכון מאוד, החרדה והדכאון לא נעלמים כי הכדור לא אמור להעלים אותם. הוא משחק עם הסרטונין כדי שתרגיש יותר טוב ותוכל לתפקד יפה, בעיקר חברתית. הוא לא פותר שום מהלך או תסבוכת רגשית-מחשבתית. אז מה עושים אחכ? אה. שאלה טובה. וזה מחזיר אותנו לסווטה היפה : יקרה יקרה. למה את יקרה ? כי יש משהו קוסמי שחייב לחוות דרכך את השאול הזה. הטירוף הזה. שיש בך משהו אמיתי בהרבה מכל איחולי ההצלחה והמילים הגבוהות של המטפלים והיועצים שלא חוו זאת ולא יחוו זאת לעולם. את יקרה כי העצבים הרגישים שלך חושפים כיעור וטירוף שבאמת קיימים בחברה שלנו. הכדורים או הרציונאל של מרבית האנשים מדחיקים הכל מתחת לשטיח. ואת לא יכולה. רוב מי שכאן בקבוצה לא יכול יותר להדחיק. בעיקר אם הוא לא לוקח כדורים. את יקרה כי המשבר נטול הנשימה שלך הוא אמת כואבת באופן בלתי נסבל של מהלכי חיים אינסופיים, נכון שבחברה רציונאלית לדבר על קארמה זה מילה גסה אבל אין דרך אחרת. אנחנו משלמות מחיר על פגיעות שעשינו, בעיקר בעצמנו. אנחנו צריכות לשרוף , לשרוף הרבה שחור. הכאב שלך הוא השריפה ההכרחית הזו. כמה זה יימשך? כמה שצריך. ומילה אחרונה קטנה, וסליחה על התיאורתיות שלה: סבל הוא לא מציאות. כאב כן. כדי להשאר עם כאב נקי ללא סבל יש לוותר על ההתנגדות לכאב. (קל לומר, בדרכ בלתי ישים כשלבד). את חיה לבד?
Sveta
מור, תודה רבה על התגובה. יש לך הרבה תובנות על החיים ומעבר... אני פשוט מאוד מאוד עייפה ולא יודעת כמה עוד אוכל לשרוד ככה. גרה לבד וזה לא תורם בלשון המעטה.
מה נשמע
סווטה הציפרלקס בהתחלה הוא איום ונורא.גם לי היו התופעות האלו בהתחלה.הוא גם עושה נדודי שינה.המתח והחרדה יותר עוצמתית.אני לא אהבתי את הציפרלקס.אבל הקלונקס כמו סוכריה מאוד מרגיע.והמירו נתן לי לישון בלילה. רק שתדעי ההתחלה מאוד קשה אל תפחדי.זה יעבור.זה עושה גם מחשבות אובדניות בהתחלה אל תפחדי.לי זה עשה נקישות בשיניים.ורזיתי 10 קילו.הפסיכיאטר בטל לי את הציפרלקס ואז הייתי לוקחת קלונקס ומירו בלילה.מהקלונקס כבר יותר מחודש לא נוגעת בו.הוא טוב אבל ממכר.
Sveta
תודה על התגובה. משתדלת להחזיק מעמד.
ד"ר אילן וולקוב
שלום לך, CIPRALEX בהחלט יכול לסייע מאוד למגוון התסמינים שאת מציגה. עצתי היא לנסות ולהתמיד בטיפול ואחרי פרק זמן של מספר חודשים להחליט בעצמך עד כמה זה ממצב אותך במקום שונה בחיים. כדאי גם לשלב שיחות בגישת CBT. רפואה שלמה