המקום הפרטי היה בית מאזן. מקום נפלא. בא עבורי במקום אישפוז במיון . המשבר "כאילו" עבר ולא היה הצדקה להמשיך. הטיפול "הנכון" צריך להיות מול מוקדי הסטרס והסיבות ליצירת ההתקפים. בבית המאזן היה הצלחה בהורדה מלאה של ההתקפים אך הם חזרו כשיצאתי מהבועה. המשבר מונע ממני לטפל כמו שצריך בתחום הכלכלי כך שהפיתרון הפרטי הגיע למיצוי היכולת שלי...

אני שקלתי את הדבר. חלק מהטריגרים קשורים במשפחה הקרובה (אישה, ילדים) והתלות שלהם בי. אחד הדברים שאני צריך ומהווה חלק מהטיפול הוא ניהול אדמיניסטרטיבי ותמיכה על ידי עובד סוציאלי. הוא אמור לטפל בתאום בין זרועות הטיפול והמשפחה. אני בנוסף להפרעות האכילה גם עם הפרעת קשב ולכן מאוד קשה לי להחזיק משימות לאורך זמן כגון תיאומים טיפול. לצערי, אישתי אהובתי לא הטיפוס שמתאים לנהל ארועים שכאלה. במשך השנים הארוכות שאנחנו ביחד אני תמיד טיפלתי בתחום הזה. ניסיתי כבר כמה פעמים להעביר סמכות לחברים או למשל לעובד הסוציאלי בבית המאזן. התסכול כאשר אתה מוצא את עצמך בין הכסאות ושהמטפל מפשל מאוד קשה ומיצר המנעות. חוויתי כמה ארועים של טיפול לקוי שגרמו לחלק מההחמרה האחרונה ולסיבה שאני כרגע לא הולך להיות במקום אחר... תודה. עצה מצויינת שלצערי לא עבדה עבורי.