מנהלי קהילה
מובילי קהילה
דיייייייי אין כבר כוח לכאב
אתה קם בבוקר ומגלה שהכאב קם לפניך! הוא מנהל לך תחיים אומר לך מה לעשות עם הזמן הכאב לא חולף הוא גר לך בגוף אתה מתידד איתו מצד אחד אויב מצד אחד חבר הוא מלמד אותך מה טוב לך או יותר נכון מה רע לך האמת קשה להחליט אתה כבר לא משתף אנשים במה שאתה מרגיש כי זה כבר לא משנה יותר! הכאב מגדיר אותך מבודד אותך חברתית ומנסה ליהיות החבר היחיד שלך אתה לא מרחם על עצמך כי זה כבר לא משנה הכאב לקח לך את השמחה את האמונה בעצמך. אתה מצליח להנות מהחיים בחלקים לפעמים קטנים לפעמים גדולים. אתה לא מתלונן אפילו בפני עצמך! אין טעם. החיים ממשיכים חשבונות מצטברים דמעות זה לא אופציה אתה קם שוב בבוקר בתקוה שהכאב ימשיך לישון אבל הוא מתעורר לפניך . אתה יושב בלילה לא נרדם נדידה שנה ארוכים כמו נצח המחשבות רצות בראש אתה שוקל לכתוב מכתב פרדה מתחבט איך לנסח ואז אתה מתיאש מהרעיון כי אין בעצם מי שיקרא. ואז אתה מחליט לחיות עם עצמך הפחד משתלט התסכול חונק אולי באמת יש דברים שאיאפשר לפסל במילים זהו סיפור של אלפי אנשים בעולם החווים כאב על בסיס יומי . אותם אנשים מיוחדים שהרגשות שלהם חדים כמו סכינים הם כנים ישרים ויש בהם חמלה שמספיקה למדינה שלמה הם יתנו לך הכל את הרגשות שלהם את המחשבות שלהם בתמורה הם יבקשו אהבה . הרבה מהם. (אם לא כולם) פשוט מיואשים. אני אומר אין יאוש כי הכאב הרג אותו מזמן. נראה כי הכאב היא היצטברות של אהבה שלא באה לידי ביטוי ולה קוראים אנשים כאבים בסך הכול כולם רוצים אהבה
לילי 20
תנסה מדיטציה מסייע פלאים.תרגיש טוב.
יוני גנץ
מרגישה כמווך .כבר לא מסוגלת להביע לנסח במילים את תחושת הכאב שמפלחת לי את הפנים.צד שמאל של הלשון מרגישה כמו גוף זר. צד שמאל של הלשון עם כאבים שלא ברא השטן וכשהכאב נחלש עם כדורים כמו ליריקה 300 מ"ג או טרמדקס אז הכאב "שקודח" באופן קבוע בעין שמאל מזכיר לי שכדיי לי לקחת עוד כדורים לוריוון או ויפאקס (שהפסקתי לקחת) לאחרונה . להגיע לרופאת המשפחה שלי זאת הרגשה כמו שמגיעים לחנות ממתקים.אני עושה "רשימת ממתקים" עוצרת לפניי הדלת שלה מחכה - בנימוס - בטח בנימוס (זה בגנים הפולניים שלי) היא בקושי מרימה מבט,עסוקה במחשב שלה בפציינט הקודם או ב whatever מחייכת כי נראה שגם אצלה 'נגמר האוויר' או שזאת 'מערכת הפעלה סיסטמית' כמעט כמו המחשב שלה ... כשאני יוצאת מחדרה מחזיקה בידיי עוד מרשמים,לרגע אני מרגישה כמו "עליסה בארץ הפלאות" . באמת ? באמת שהייאוש לא נעשה יותר נוח זאת למרות 'חנות הממתקים' שלי. האופיודינים או הליריקות הסרנדה,אח איזה שמות מצטלצלים ממש למות כול פעם מחדש ולהתעורר לתוך הסיוט של המנגינה,הליריקה - שלא נגמרת .הכאבים בלשון ובעין שמאל שמונעים מימני לקום בבוקר כאשה שנותר בה עוד רצון לחוות את החיים לגדל את בת הזקונים שלי - בת שבע עשרה אוטוטו. מי היה מאמין שבגיל 52 נותרתי לשבת לבדי בתוך כאב שלא ניגמר כשהייאוש משתלט מכרסם את נשמתי. נשמת אפי "נשמת חיי" ... היכן,היכן אפנה לאן אלך כשהדבר היחיד שמושל ומוליך אותי לתחושה של אבדון הם הכאבים - "שקמים איתי בוקר,בוקר והולכים איתי במשך היום (לרגע לא עוזבים)". כאביי - "ריפה את ידיו,רפיון ידיים" - זאת הגדרה שנותנת את הדימוי והביטוי של הההרגשה שבתוכה אני מתנהלת,קיימת נוכחת ...ככה בערך ... .
יוני גנץ
מיקי 36 מאחלת לך בריאות איתנה - מצא מזור לכאבים - הדברים שכתבת הם מבחינתי סוג של הבנה שהכאב הוא התמודדות על בסיס יומי שלך שלי וכנראה של עוד רבים וטובים ... ... You've actually rendered me speechless ...
קרוליין
מיקי גם אני נמצאת במעגל הכאב תאמין לי שאני מבינה אותך גם אני עברתי שנה שעברה שנה מאוד קשה זה בעיה שהתגלתה לפני שנתיים בערך אבל זה התחיל עם דלקות ברגליים אבל עברתי טיפולי רפואה משלימה דיקור סיני וככה הדלקת עברה ואז לפני שנתיים התפרצה לי הבעיה התגלה לי בלט בקע דיסק בגב התחתון עשו לי סי טי בגב והתגלתה הבעיה כי לא יכלתי ללכת לא דרכתי על הרגליים איזה טיפולים לא עברתי דיקור וכירפרקט לא עזרו בגרוש לבעיה שלי וגם על הדרך באה גם בעיה נפשית מאוד קשה שנאלצתי להתמודד איתה ואז הגיע המסור שלי לכאבים התחלתי פיזיטרופיה היה קשה לא קל בכלל ככה במשך חודשיים טיפולי פיזיותרפיה שהקימו אותי על הרגליים חזרתי ללכת חזרתי לתפקד והכול חזר להיות בסדר לא היה לי כלום במשך שנתיים הלכתי תפקדתי ואז באה המכה שנה שעברה כאבים מאחורי רגל ימין ואז השלכה לרגל ימין לא יכלתי ללכת כלום לא לדרוך עליה בכלל התחלתי טיפולי פיזיותרפיה בקליניקה פרטית דרך ארוכה עברתי שמה וגם בין לבין עברתי התקפים קשים נאלצתי ללכת לבית חולים אבל שמה לא עשו כלום אחר כך עברתי עוד התקף מאוד קשה שלקחו אותי עוד פעם לבית חולים עשו לי סי טי רצו לראות מה קורה עם הבעיה בגב הבעיה ישנה ונשארה אותו דבר לא חל שינוי שזה טוב חזרתי הבייתה וכעבור בא אליי מטפל הבייתה פיזיטרופיסט שלא האמין שאני דורכת על הרגל אחרי התקף קשה מאוד נעלתי נעלי ספורט וירדנו למטה ועשינו הליכה עם הקביים וככה התחלתי לעשות התעמלות למטה עברתי חודשיים לא קלים וככה התאמנתי במשך חודש שלם וההחלמה הגיעה רק בחודש מאי הייתי אצל רופא אורטופד שבדק אותי ואמר שאני בהחלמה וככה היה נתן לי וטמינים לעצב לחודש והחלמתי אבל לא היה קל בין לבין עברתי התקפים שלקח לי להחלים מהם חודש בערך ולפני שלושה חודשיים עברתי התקף ספרתי לך היה לי קשה מאוד מאוד קשה אני תשמע פיייטרית כי הייתי במצבים יותר גרועים אבל הרמתי את עצמי נלחמתי בכדי להחלים ואז עכשיו לפני שלושה שבועות חטפתי התקף נוסף אני במיטה לא יכולה לדרוך על הרגל ממש סיוט שמקווה שיעבור בעזרת השם ויהיה שיפור ואני יכל לחזור לתפקד לדרוך על הרגל להתחיל ללכת נורמלי אני מנסה לשאוב כוחות וזה לא קל כי גם הנפש נפגעת וצריך לאזור כוחות אני פייטרית מקווה שיהיה בסדר תראה אתה צריך ללמוד להתמודד עם הכאב ולא לתת לך לשלוט בחיים שלך אתה צריך למצוא פתרון תלוי גם מה הבעיה שלך כי אני לא יודעת מה היא לא כתבת כלום אבל תעשה משהו בשביל להוציא את הכאב מהחיים שלך אל תרים ידיים כי אחר כך מגרגרים למקומות שלא כדי להגיע אליהם אני מאחלת לך בהצלחה
מיקי36
תודה על ההמלצה. מסכים עם כל מילה מקווה שזה יהיה מאחורינו
קרוליין
וכעבור כמה ימים בא אליי פיזיטרופיסט