היי יקירה♡ אוף.. כמה לחץ. אני ממש מזדהה עם התחושות. והשותפה פשוט גועלית. יש להניח שההתנהגות המחפירה הזו היא מתוך בורות וחוסר מודעות אבל זה לא מפחית מכמה שזה פוגע ומעצבן. טוב שעברת ומקווה שתמצאי דירה חדשה עם שותפות חדשות ונחמדות הרבה יותר. לגבי העומס יש לי כמה רעיונות שהחוואי שאחד מהם יהיה לעזר: א. ניסית לדבר עם יועצת האוניברסיטה? יתכן שיהיו פיתרונות יצירתיים בלי קשר לביטוח לאומי. למשל שהיועצת תיתן לך גב מול המרצים ומול וועדת סטטוס לגמישות גבוהה יותר בזמני הגשה של מטלות ועבודות, יותר גמישות מול איחורים וכו'.. או לדבר עם דיקן/ית הסטודנטים.. ב. מה דעתך לפרוס את הלימודים מראש על יותר זמן? נניח שהלימודים אמורים לקחת 4 שנים, להחליט מראש שהם יקחו 5/6 שנים ולפרוס את הקורסים בהתאם כך שיקל עלייך לעמוד במטלות? זה יכול להוריד הרבה מהלחץ. ג. לגבי התקופה הקרובה- מה דעתך לחלק את המבחנים חצי חצי? חלק תעשי כעת, וחלק תחליטי מראש שאת ניגשת למועד ב' ותורידי אותם מהראש לזמן הקרוב. זה ייתן לך קצת אוויר, ומקסימום אם צריך אפשר לפנות לוועדה לאישור מועד ג' שאני מניחה שיתנו בשל הנסיבות. ד. לגבי ההורים- אני בטוחה שזאת סיטואציה מלחיצה להיות בה, שכל העיניים נשואות אלייך. נשמע שההורים שלך סך הכל רוצים את זה בשבילך כי הם רוצים בטובתך. נסי לשתף אותם בתחושות העומס הנפשי והטכני, ואולי הם יוכלו לסייע. אם ממבט ראשון לא רואים עד כמה קשה לך ואת לא משתפת, יתכן שהם ממשיכים לדחוף כי הם חושבים שזו הדרך לעזור לך להתקדם ולא מבינים כמה זה משפיע עלייך לרעה. ה. ציינת שלקחת כדורים והפסקת- אני לא חושבת שצריך להיות נון-סטופ על כדורים, ואני שמחה שראית שאת יכולה תקופה גם בלעדיהם, אבל בתקופה של קושי גדול שאת מעידה שמשפיע עלייך נפשית ופיזית, אני ממליצה לך להיוועץ ברופא משפחה/ פסיכולוג לגבי המשך הטיפול המומלץ. גם טיפול תרופתי אם צריך, וגם טיפול רגשי. זה נותן רוח גבית חשובה ושומר על איזון. אבל אחרי הכל הכל- הנפש שלך זה הדבר הכי חשוב. ואם לא טוב לך- אז לא טוב לך ואת יודעת הכי טוב מה לעשות. במקרה הצורך תקפיאי את הלימודים, קחי לך זמן לטייל/ לטפל/ לעבוד.. מה שעולה בדעתך.. רק קחי לך את הזמן, תעשי איתו משהו, אל תיקחי שנה של מריחה. שלא תצטערי אח"כ. גם מנוחה היא לגיטימית כל עוד היא מוגדרת וכל עוד היא לא מושכת אותך מטה. משהו קטן נוסף- ציינת שבזמן השירות הלאומי מצבך ממש השתפר. הייתי ממליצה לך לנסות ולחשוב מה גרם לשיפור ולחדש את זה. אם למשל העשייה החיובית, ההתנדבות, תחושת הערך והמשמעות שליוו אותך עזרו- תוכלי לבחור מסגרת מסויימת להתנדב בה גם כעת. זה כביכול מוסיף עומס אבל באמת זה מוסיף טוב וקצת איוורור לנשמה. (לאו דווקא התנדבות, אלא הנקודה שם שעשתה לך טוב. זה יכול להיות גם סביבה מסוימת למגורים, סגנון עבודה, חברה, תחביבים שפיתחת באותה התקופה.. ) בכל אופן, מוזמנת להמשיך ולכתוב, אנחנו כאן♡ ולמרות שאיני מכירה אותך ליבי איתך ממש. באמת. כי הייתי שם ואני חוזרת לשם מידי פעם גם היום..