שלום רב, אבי בן 60 מאובחח מזה שנה וחצי עם עמילואידוזיס al עם פגיעה כלייתית. האבחנה נעשתה עי ביופסיית כלייה ומח עצם בו כמות הלמדה היית 70 והיחס היה 0.19 כלומר מתחת לנורמה. בעתמהאבחנה איסוף השתן הגיע 6 גר חלבון אך שאג תפקודי הכליות בדם ובשתן היו תקינות. הוחלט לטפל בוןלקייד כ10 מחזורים . אבי קיבל את הוולקייד בתוספת דל דקסמתזון ללא תופעות נלוות פרט בצקות לא נוראיות. הושגה רימיסיה עד עד היום אך המגמה היא בעלייה... הלמדה עולהצלאט לאט אך אדיין בגבולות הנורמה. אבי במעקב וביקורות גם אצל המטולוגית וגם אצל נפרולוגית רק הפעם איסוף השתן הראה כימיש זליגה של 7 גרם חלבון אלבומין ושוב כל המסהיב תקין ( תפקודי כליה כגון אוריאה קריאטינין סידן כדוריות הדם וכו). הנפרולוגית הפנתהנאותנו שוב לשרשראות קלות בטענה שיכול להיות שמאז הבדיקה האחרונה לפני שבועיים יש עלייה וזה מתבטא בשתן. חשוב לציין לפני השאלה שאהי מסרב בכל תוקף להשתלה ואני די מסכימהנאיתו (מערכת חיסונית מאוד חלשה ואף אחד לא מבטיח רמיסיה בהשתלה בעוד דהטיפול בקו ראשון עבד יפה). שאלתי היא זאת: איך ייתכן שיש ככ הרבה חלבון בשתן אך הערכים בדם נשארים תקינים? ( הרופאה טוענת שהנזק שנגרםמהוכ כבר בלתי הפיך אך הכליות מסננות ועובדות טוב) והאם טיפול בעמילואיד יוריד את החלבון שוב? הקשר הוא ישיר? בזמן ככ קצר... אשמח לתשובה. שבוע מבורך